יום שנפתח בפרנץ' טוסט בשמש – חייב להסתיים בלהיט. ידעתי זאת כבר שבוע, ולכן היום פתחתי את השבת בארוחת בוקר כזו (ולשמחתי, דבר לא נתקע לי בגרון). כבר כמה שבועות שאני מתכונן נפשית לרגע ×”×–×”, בו אחלוק אתכם את האהדה הרבה ללהקת "×”×—×™×” האיטית" מניו ×’'רסי, ואיכשהו כל פעם ×–×” חומק מידיי. פשוט לפעמים ישנם עניינים סקנדינביים בוערים יותר, ולעתים הראש והאוזניות שעל אוזניו נודדים אל ברוקלין. למזלי, נתקלתי בגיליון האחרון של NME והבנתי ×›×™ הזמן בוער בין אצבעות רגליי. אז רצתי למקלדת.

הקביעה של המגזין הבריטי האל-מותי – "האינדי רוק האמריקאי קם לתחייה" – קצת משעשעת. במיוחד לאור העובדה שבעבור רבים, אשר אינם בריטים כנראה, הוא מעולם לא מת במובנים כאלה ואחרים. ובכל זאת, כל חגיגת The Drums ,Surfer Blood ו-Wild Nothing הזו מתקבלת על הדעת כשחושבים בראש לונדוני. בממלכה מאושרים מכך שחצי מהלהקות האמריקאיות האהובות עליהם נשמעות קצת בריטיות, ואני תוהה עם עצמי באמת האם זו גם הסיבה לכך שאני מאוהב כך פתאום. בחיי שמעולם לא אהבתי גלים כמו ב-2010, ואני עוד חיפאי במקור. דוגמת צ'יל-סרף-לו-פי-טרופיקל-בליס-גלו-פי-משהו נוספת מגיעה כאמור ב-EP הראשון של Slow Animal האלו. הם כאלה אנדרייטד בעולם כולו, ואולי קצת אוברייטד באייפוד שלי, אבל אין כמוהם כשמדובר בחום של אוטובוסים איטיים.

 Slow Animal :: Sitting Here
 Slow Animal :: theFUNsun
 Slow Animal :: Dolt Heart
גיליון NME המדובר להורדה