איסלנד. מרתק לראות כיצד היא ממשיכה לבדל את עצמה מן העולם באמצעות קסנופוביה קלה של עננים כבדים. העולם כולו רוגש ואילו אני סתם מתרגש, עובר על אוסף תצלומיי מהקיץ ההוא בו נתתי לרגלי לגעת ברגליה. כולם מתבוננים על שדות התעופה הריקים, על ההארכות היומיות של סתימת ההמראות, כמו היו אלו מעצרי בית קלילים. איש עוד לא מעלה על הדעת אפשרות היפותטית משהו שאיסלנד והר הגעש שלה יסערו כך עוד חודש. או אולי עוד חמש שנים שלמות. או שאולי יחליטו האיסלנדים להקים ממלכת שמיים אפורים בת אלף שנים. על כל פנים, הייתי שמח אם מעט ענן וולקאני היה מגיע אלינו לביקור קטן. תודו שגם אתם הייתם משתחווים כמוני.

אולם לאיזו מוזיקה מאזינים בכלל ביום אפור געשי? אופציה אחת אני יכול להציע כעת. קוראים לה Disappears, וחבריה הנעלמים מגיעים משיקגו האמריקאית. הם נעים להם בין Wire ל-Crystal Stilts ובעזרת שירים קצרים ותמציתיים מעוררים אותי עם תנועות ראש בלתי נשלטות בתוך חדר מבולגן. יש להם ריברב אהוב על הגיטרות וקצת הד על המלודיה כולה, דבר שהופך אותה לפשוטה אך מכופלת. יש פה שירים שמחייבים אותי לצאת שוב עם האייפוד לרחובות העיר הלילה, לספוג קצת קצף ופטישים בראש, ולהרגיש שאינני באמת שם. כיף לדעת שמצאתי לי אלבום בכורה (Lux) שאני באמת יכול לחבב בניחותא.

Disappears :: Gone Completely
Disappears :: Magics
Disappears :: Lux
האלבום המלא