באוניברסיטה שלנו מסתובב האדם הזקן ביותר שראיתי בחיי כנראה. אינני יודע מהו גילו המדויק, אך אני מעריץ אותו. יש לו מקל הליכה מתכתי בעל ידית פלסטיק, אותו קיבל ככל הנראה מ"יד שרה", פניו מעוגלים, מקומטים ומעט נפולים, גופו שפוף לגמרי, וצעדיו צביים לחלוטין. פעם אחת צפיתי בו חוצה כביש ירושלמי גדוש יתר על המידה. הרמזור התחלף שלוש פעמים בזמן זה, אך הוא המשיך לפסוע והמכוניות המשיכו לעמוד. בשבוע שעבר טיילתי בקמפוס, כדי להירגע מעט ממחשבות היום ולחפש לעצמי ממתקים ממכונות, ואז ראיתי אותו. הוא בדיוק יצא מהספרייה והתבונן בי. הוא ידע שהוא טמון במחשבותיי ועצר לרגע את מסעו הארוך אל המדרגות הנעות, נשם כמה שניות, ושב לגרור את רגליו באיטיות. 15 דקות מאוחר יותר, שבתי בעצמי אל הספרייה, ושוב פגשתי בו. הוא הצליח להתקדם כמעט 10 מטרים ברבע השעה הזו. "כמה מחשבות משמעותיות חלפו במוחו באותו זמן?", הקשתי על עצמי. הלוואי וגם אני אזחל כך בין ספריות לאוטובוסים כשאהיה בגילו. בטח יהיה לי אייפוד ובלוגים גדושים באלבומים חדשים שאליהם דווקא ארוץ במהרה.

במסגרת ריצותיי הארוכות האחרונות מצאתי את עטיפת האלבום החדש של White Hinterland, היא קייסי דינל מפורטלנד, אורגון, וידעתי שמה שמסתתר בתוכו ×™×”×™×” לטעמי. כל מיני הדים יסחבו אותה למעלה, חלמתי, ומאחוריהם יתחבאו שלל ינשופים רדומים של בוקר ערפילי. וכך אכן ×”×™×”. בימים בהם אני מנסה בכוח לצלוח את אלבומה המשולש והגרנדיוזי של ×’'ואנה ניוסום ונשבר באמצע – ×›×™ באמת, כמה אפשר? – אני זקוק דווקא לצניעות סגנונית. כאב לבם של אחרים מקל עליי את נשיאת סדקי לבי שלי. כך אני מסתובב עם איקארוס במבוך המשונה של סוף החורף. בסוף ימתין לי הזקן שלי. ודאי התרחק הוא 5 מטרים נוספים מן הספרייה בינתיים.

White Hinterland :: Icarus
White Hinterland :: No Logic
האלבום המלא