בערב שבועות הגעתי לביתה של רעותה כדי לאכול מעט מן הקוקילידה הביתית שהיא ×”×›×™× ×” לכבוד ×—×’ החקלאות ×”×–×”, ומצאתי אותה עומדת מעל לערימה של תקליטים נהדרים משנות השמונים-תשעים. ברקע ניגנו New Order את גירסת ×”-12 אינץ' שלא הכרתי ל-Temptation האגדי שלהם (על שלל העיניים הבהירות המוזכרות בו) – וביחד דנו בלהקה המצוינת הזו שמעולם לא הצליחה להוציא אלבום שלם מעולה (תמיד יש באלבומיה הפוגות משונות של שירים מכניים המתקשים לחדד רגש כלשהו למאזין). עמר התעקש מאוחר יותר משום מה, וטען ×›×™ Movement – האלבום הראשון של חברי מנצ'סטר האלה, הוא אלבום ענק – אבל גם הוא יודע שהטיעון ×”×–×” מקורו אך ורק בעובדה שהוא מחזיק בחולצה נדירה שעליה עטיפת האלבום היפה הזו.

שבוע ניו אורדר ×”×–×” נמשך בטבעיות עם יציאתו של אוסף משונה משותף להם ולעולמם הקודם ×›-Joy Division, שגם הוא מכיל גרסה שלא היכרתי לאותו שיר פיתוי ישן (פה). עם זאת, גולת הכותרת המתחדשת לסוף השבוע הנוכחי מקורה דווקא בהרכב קליפורני חדש שמיזג את כל העולמות של ברנרד סאמנר לתוך שם אחד – The New Division. הרביעייה הזו אולי מושפעת במחשבותיה מאיאן קרטיס, אך ככל הנראה מעדיפה להגשים יותר את כמיהותיי לריקודים על חול רטוב בשקיעות לא נגמרות, ללא כל מדוזות. כן, נדפקתי מעט.

הדיוויזיה החדשה, המובלת על ידי בחור בשם ×’'ון קונקל (שלעתים מזכיר בצרידותו דווקא את ליאם גלאגר) ומוציאה כעת סינגל כפול חדש, כל כך משמחת אותי בימים האחרונים – ולו רק בשל ניחוחות המחולות שהיא מפריחה לאוויר לצד מוטיבים צ'ילווייביים פה ושם. זהו, גבירותיי, המודל הקצבי הנכון ביותר של Washed Out. פופ קיץ יכול אמנם להיות לעתים מינימליסטי יותר, אבל אם הוא מעדיף לצעוק ולגרום לשכניי לסגור את חלונותיהם במהירות – אז עדיף שיישמע כך, ללא כל היפנוט, סנוור או תהייה.

 The New Division :: True Lies
 The New Division :: Saturday Night
ושני שירים ישנים מה-EP הקודם:
 The New Division :: Starfield
 The New Division :: Nocturnal

וגם, האוסף החדש של ניו אורדר וג'וי דיוויז'ן

ועוד משהו נהדר אחד: עמר ואני פתחנו בלוג בייבי חדש שאליו נעלה רק קליפים ושירים יפים שכולם נוגעים בצורה כזו או אחרת בצ'ילווייב, גלים ורעננות יתר. קוראים לו Waves והוא נמצא כאן. אגב, בקרוב נתחיל לתקלט תחת שם ×–×” בכל מיני מקומות – ועל כך כבר אספר בפעם אחרת.

התחלתי להתגעגע לגרמניה. לראשונה מאז חזרתי אני מסתכל על תמונות האביב של העיר שעזבתי, ותוהה איך ×—×™×™ היו נראים אם הייתי נשאר שם. סביר להניח שהייתי מסתובב ברחובות המלבלבים ככאב הראש שלי, הייתי חוצה את בית הכנסת החרב בפעם השלושת אלפים בדרך להופעה של Friendly Fires, ואני יודע ×›×™ דבר לא ×”×™×” מזיז אותי מתחושת הזחיחות הקלה הנקשרת מיידית לכיבוש. כיבוש הרגש את התבונה. לסינג צדק, כאדם חדש אני יודע להבחין בין טוב לרע, אני בוחר בקלות את שאני רוצה – מתוך שיקול דעת כלשהו, ובכל זאת. רק לחשוב שבזמן שאני צועד בשמש יש שמנסים להבין את הדממה שעוטפת את חייהם בדרך לעוד הגשמת חלום, ×–×” אינו עניין פשוט.

בימים האחרונים אני עומד בתחנות האוטובוס השונות של רחוב אלנבי התל אביבי, ממתין. מחכה שדבר מה מסעיר יתרחש. את הגשם של שבת פספסתי בשל שינה ארוכה מדיי, אך את השמש של ימי החול אינני מפספס – והיא זדונית. אני מביט בצועדים אל חוף גאולה כמי שרק ×”×™×” רוצה לבוא ולצלמם, נוגעים בגלים, משתכשכים בפינות תשוקת הקיץ המתממש – ומיד אני נאלץ להוסיף פסקול לכל ×–×”. למזלי, הפסקולים רבים. חלקם, או לפחות אחד מהם, מגיעים מבחור בריטי אחד המכנה את עצמו Chad Valley, אבל שמו האמיתי הוא הוגו מנואל. בחיי שהוא שווה את השורות הבאות.

מנואל הוא צ'ילווייבר כמו שכתוב בספרים. הוא מצליח לאגד אל המחשב שלו את כל הכמיהה הפוטנציאלית לים שקיימת בבחור שאינו רואה ים מספיק. הוא מגיע מאוקספורד, ולאחרונה אפילו הופיע בסוג של ערב ביזאר עם המוני סטודנטים מהאוניברסיטה המפורסמת של העיר – בעודם לובשים חליפות מיותרות. מוזר לחשוב שהוא ניגן את כל הלהיטים הלא קיימים שלו, לאנשים שבעבורם להיט הוא חפת מסוגנן. על כל פנים, הייתי מוכן להיות כפתור בחולצתם המגוהצת כשהם הזיעו לתוכה בעוד מנואל ניגן ברכות. ×”-EP החדש של הבחור ×”×–×”, Equatorial Ultravox, מגדיר מחדש את גבולות המונח נער הפוסטר של ×”×–'אנר ולוקח את Washed Out למקומות רקידים שעושים לי חשק לצאת ולתקלט שוב. טוב, בעוד שבועיים ×–×” יקרה עוד פעם, אתנחם בזה.

 Chad Valley :: Now That I'm Real
 Chad Valley :: Shell Suite
 Chad Valley :: Fast Challenges
ה-EP המלא והמעולה

השעה היתה 8:26. אינני יכול לשכוח זאת, ×›×™ באותו הרגע בדיוק תהיתי לראשונה איך ייתכן שכל ×–×” קורה. שום שעון לא צלצל, המוזיקה עמה הלכתי לישון עדיין התנגנה ברקע כנראה, אבל היא התעמעמה לה מאחורי מנוחת השמיים על אדמת הארץ הזו. אמצע מאי היום, ורעמים מרעידים את הרחוב שלי כאילו מעולם לא התחיל פה האביב. חלום ×—×™×™ הגדול ביותר, ×–×” שאותו מעולם חשבתי שאוכל להגשים, מתחיל להגשים את עצמו מבלי שאני מנסה להבינו אפילו. כך סתם, באמצע ימיו הראשונים של מה שאמור ×”×™×” להיות קיץ זדוני – יורד פה גשם, הרבה גשם. לרוב בחיי, אני מבסס את אכזבותיי הקיומיות הספורות על הפער ×”×–×” שבין פנטזיות הקור שלי – למציאות המקומית. כך תמיד אני יכול לשמור על כמה שאיפות גדולות מדי, מרנינות, שאינן בנות-השגה. כמו שלג, כמו אהבה, כמו פטל.

אך הבוקר, וגם כעת בצהריים, ×–×” מרגיש אחרת. אני נוגע בזה, ונדמה ×”×™×” לי ×›×™ הדרך היחידה שבה אוכל לחגוג את התחושה המשונה הזו היא בעזרת שירים נכונים. העת האחרונה התמלאה ב"שירים הנכונים" האלה, שלכאורה עוסקים בגלים, גולשים ומדוזות, אך בפועל נולדו כדי לסייע לכל מחפשי השמיכות העבות ברגעיה האחרונים של הצינה. בקיצור, מלבד הלהיט החדש של Washed Out – שאותו כבר הדבקתי כאן לא מזמן – יצאו כמה דברים נהדרים במרחב הצ'ילווייב. נגיד, ×–×”:

אינקובטור הוא פרויקט של אדם אנדרסון מקליפורניה, שאינו יכול להפתיע בדבר – שכן אין מקום אמיתי להפתעות במרחב ×”×–×”. ועם זאת, גם בלי הקליפ ×”×–×”, הרוח בהירה וברורה: המון גדול צועד אל עבר השמש, אך לעולם אינו נוגע בה. הפער נשמר. טוב שבדרך יכול אותו המון להתבונן על הים ואפילו לקפוץ אל תוך המים, כמצווה בלהיט של Beat Connection. אלא שמסתבר, לפחות על פי Teen Daze, שהמים האלה הם כמובן הכחולים ביותר שקיימים. שלא לדבר על הגלים הרכים וכד'.

מזל שבסוף חוזר Memory Tapes עם סינגל חדש, קצת שונה, שנשמע כמו שיאו של קיץ אבל קורא לכולנו להישאר דווקא בצל. נו, כולנו כאלה לבנים, נוטים להישרף ומעדיפים להניח את המחשבים על הברכיים. מלבד זאת, הבחור הזה בדרך לאלבום חדש שנדמה כי גורר את כולנו למקום קצת פחות מהפנט. שלא לדבר על Skai Nine והשפעות בית-המכשפות שלו. טוב, נגמר הגשם, על כל פנים.

 Incubator (US) :: Blanket Fort
 Incubator (US) :: Cigarettes
 Teen Daze :: The Bluest Water I'd Ever Seen
 Teen Daze :: Waves
 Memory Tapes :: Wait in the Dark
 Skai Nine :: Azul

בחייו של חובב מוזיקה כלשהו, או חובבת – ×–×” לא ×›×–×” משנה, ישנם רגעים פרוזאיים לכאורה שמתגלים כגדולים רק לאחר הספיגה. הבוקר, בעודי מנסה להשיג את קופת הכרטיסים גרבר בחיפה לשם מציאת מקום עמידה בבלומפילד בשבת (מהלך שהוכתר ככישלון) הציפו אותי כמה מחבריי הטובים ביותר בהודעות חסרות תקדים. "קאט קופי באים לישראל!!", הם כתבו לי, ואני – אוי אני – נותרתי פעור פה. הנחת העבודה של חודשיי בישראל היתה שיותר לא אזכה לפיצוי על חזרתי ארצה מעיר ההופעות הגרמנית שלי. אולם טעיתי. אם ישנה הופעה אותה הבטחתי לעצמי להחדיר דרך ×¢×™× ×™×™ ואוזניי בטרם אזדקן בשמש המתחזקת, הרי שזו זו האחת.

למרות זאת, בשעות הראשונות לא כל כך הבנתי כיצד להרגיש. בכל זאת, מעולם לא התרגשתי כל כך מבשורה על הופעה בזמן עמידה באלנבי המטונף, ואחר כך עמל רב הציף אותי במקום העבודה. מאוחר יותר, כמה שעות אל תוך היום הארוך הזה, נפלה לי הקרונה החסרה. אני נרגש, נסער ואינני יכול לעצור את פרצי הציפייה. בסוף יוני, כמו ילד, אעמוד בשורה הראשונה, אשתכר בנחת, ואיכנע. איכנע לאוסטרלים האהובים עליי אי-פעם במלאכת ההרקדה הקלה שלהם. אני חייל ממושמע, עבד למופת, רק רוצה לשמוח.

ולחשוב שבבוקר כל כולי הייתי מעוך בדריכות בהמתנה לשני שירים חדשים של שניים מהאמנים החביבים עליי לא פחות. ראשון ×”×™×” ×–×” שירו של נער הפוסטר של הצ'ילווייב, Washed Out, שרגע לפני אלבום הבכורה שלו המשיך לשלוח גלים של צינה אל אצבעותיי שרק רצו להתדרדר אל המקום ×”×–×”, אל המקלדת. שני ×”×™×” ×–×” שירם הלוהט של FM Belfast האיסלנדים, אלו אשר הוגדרו באחרונה על ידי הלייבל החדש שלהם (Morr Music המתחדש) "כקהילה של אושר ולא להקה". לאור רגעי התענוג הרבים שחווינו ביחד – אני נוטה להסכים. גם הם, אגב, בדרך לאלבום חדש, אך שני במספר.

כך, היום הזה הפך לאחד הטובים של עתי החדשה. למעשה, רק דבר אחד יכול לשפרו בצורה לא הגיונית: הודעה רשמית על בואם ארצה של הרייקיאוויקים המדופלמים חובבי הקרנבלים או של חתיך תת-התרבות של הז'אנר שלעולם לא יימאס עליי. אינני מבקש הופעה נרחבת, חימום יצרים של נערי רחובות בבגדים אופנתיים או בירות על חשבונם. כל שאני חפץ בו משום מה כעת הוא אלבום. אלבום חדש, קיצי ומרענן.

 FM Belfast :: New Year
 Washed Out :: Eyes Be Closed

ולמי שעוד לא מכיר ורוצה לחייך מעט, להלן פרודיה חביבה על הז'אנר ש-Washed Out וכמה מחבריו ילדו אשתקד:

לא הייתי בסביבה הזו זמן רב מדי. לפני שלושה שבועות חזרתי אל סוג של חיים ישנים שלכאורה מהווים חיים חדשים, ועד שלא יהיה לי שוב חדר משלי, לא יהיו לי גם רמקולים נורמליים להאזין בהם למוזיקה. כך, בין דיונת מחשבות אחת לתל הרהורים אחר, אני מוצא את עצמי עם אזניות על הראש, נע בין האלבומים הרבים שהצלחתי להשיג בעת האחרונה, מנסה להתרשם. לעתים מתרשם מאוד אפילו. בלב הגשם, ביחד עם בלישה וחברתו לינה, בדרך מירושלים לחיפה, בין מרבדים ירוקים לעננים אפלים, השתגענו כולם יחד על כל הגלים החדשים של השנה האחרונה. וכל זאת מבלי לגעת בגל של IRLINΞS∆.

השם הזה נראה מאיים כמו בית מכשפות אחד גדול, אני יודע, אבל הוא לא באמת כזה. חברת התעופה הזו היא חמישייה של אנשי שמש מלוס אנג'לס שזזים באולפן כאילו היו הדבר האוסטרלי המשוכלל ביותר. ב-EP החדש שלהם, Visions, יש כנראה את כל הדברים שהייתם רוצים לחוש באביב המתקרב שלכם. קצת פרחים וקצת ניחוחות. שוב זו אותה אווירת קרנבל שפוגשת גלים תכולים שפוגשים וייב של שבט כלשהו. וכל זה סתם קורה בתוך הראש שלי, על מיטה מכוסה בשמיכת צמר ובגיטרה אקוסטית ישנה שמנגנת לי רוב הזמן מנגינות מוכרות של מאובני חוף.

 AIRLINΞS :: Burial Grounds
 AIRLINΞS :: Neon Moon
ה-EP המלא

כולם מתלהבים בכל רגע ורגע מן האלבום החדש של Toro y Moi, ורק אני לא יודע. את הצ'ילווייב שלי אני אוהב שברירי, ולא כזה שבטוח וגאה בעצמו ומנסה להיות עליז ומסיבתי לגמרי. אני אוהב את הספק שקיים בז'אנר הצעיר הזה, את תחושות החמיצות בפה וסנוור העיניים שמהן הוא בנוי. אני פחות אוהב את אווירת הפורנו הרך/ ספינת האהבה/ הנהנתנות שהחלה משתלטת על מוחותיהם של כמה מיודעי הדבר, ע"ע צ'זוויק בונדיק (הוא טורו אי מוי). את הנוסטלגיה הצ'ילוויבית המדומה אני מעדיף לזרוק אל שנות השמונים והתשעים וקצת פחות לסבנטיז.

ובכלל, אם כבר לעוף על החיים – מהלך מגונה בפני עצמו – הרי שעדיף לעשות זאת בתוך המים ולא על גבי יאכטה. כך בדיוק ×–×” מרגיש בשיר הכוח הפנטסטי של Colour for a Rebel הבריטי. הבחור ×”×–×” מבקש תרומות בכל מיני אתרים שהוא מפעיל, אז הערב, לאחר שהאזנתי ללהיט הלא מלוטש שלו הנושא את השם Haze (קלישאה שכזו, כן), השקעתי 2 פאונד בשיר המדובר. מאז, פחות או יותר שעה ×›×›×”, אנחנו חיים בתוך לופ שיסתיים כנראה באיזו מסיבה שבה אשמיע אותו להנאתי. כן, כן, ביחד עם Toro y Moi גם כן.

Colour for a Rebel :: Haze 

בחורף 1995, קצת לפני הבר-מצווה שלי, הבנתי בפעם הראשונה בחיי כיצד אמור אדם להמתין בסבלנות, בבגרות, להתגשמות פנטזיה מוזיקלית קטנטנה. באותם ימים למדתי יותר ויותר על העולם המועדף עליי, והפנמתי כי אני מחבב מבטא בריטי בשירה, פרצופים רציניים וגיטרות אשר אינן מרמזות על כישרון נגינה יוצא מגדר הרגיל. לימים הבנתי שאני מהווה חלק מכת חובבי "בריט-פופ הכדורגל", בניגוד ל"בריט-פופ הבנות". לבית שלנו מותר היה להכניס רק Oasis, Bluetones, Charlatans ו-Ocean Colour Scene. שנים לקח לי ולאחי להתגבר על הפחד המשוגע מפני Blur, ולמעשה נדמה לי שאחי מעולם לא ממש האזין להם בחייו יתר על המידה.

באחת מן הפעמים המיוחדות בהן המתנתי לאלבום בריטי חדש, אז באותו חורף, יצא אחי הגדול בשליחות משפחתית מעבר לקווי הצ'ק פוסט, בסניף טאוור רקורדס בחוצות המפרץ. הוא נסע בסיטרואן BX הישנה שלו כדי לקנות לי, או שמא לשנינו, את אלבום הביכורים של Cast מליברפול, All Change שמו. ישבתי בבית וחיכיתי, והייתי משוכנע שהלילה ההוא יהיה אחד היפים בחיי הקצרים. אולם כמיטב המסורת החיפאית המאכזבת, אחי חזר בידיים ריקות מן הקריות. "הם עוד לא קיבלו אותו", הוא הסביר לי, ואני ישבתי בחדר ומיררתי בבכי. השם ירחם, בכיתי בגלל ג'ון פאוור. הזלתי דמעות כי הרכב של ערסים אנגלים אכזב אותי ולא מוכן היה לבוא לבקר בחדרי. שבוע אחרי זה קיבלתי את הדיסק המיוחל, ונרגעתי.

קאסט. סיבה לדמעות?

בימים בהם אני גולש בין עמודים, בוחר לעצמי אלבומים על ימין ועל שמאל בהתאם לעטיפה, למצב הרוח או לשם הלהקה – כל עלילת קאסט והדמעות נשמעת לי תלושה מחיי. ובכל זאת, לעתים אפילו גנב שכמותי מצליח להתרגש כנער צעיר. כך למשל, את שלושת השבועות האחרונים העברתי בהמתנה פתטית משהו ל-EP החדש של הלהקה האהובה עליי, Beach Fossils. אחת לכמה שעות פקדתי את האתרים המועדפים עליי, ובדקתי האם What a Pleasure כבר הודלף אל העולם. כשחדשות טריות הונחו על שולחן עבודתי לפני כמה ימים, וגיליתי שאחד השירים באי.פי הוא דואט משותף עם ×’'ק טאטום, סולן Wild Nothing – התחלתי להשתולל. אולם בשקט.

והנה אמש, כך בפשטות – ×–×” קרה. ללא כל סיוע מאחי, מחברים או מהורים, ×–×” פשוט קרה. ×”-EP ×”×–×”, מוכן לספק את כל תשוקותיי, פשוט הונח שם באחד הבלוגים, מחכה שאבוא ואקטוף. קטפתי, התיישבתי על המיטה עם שניים מחבריי הרוסים, וביחד ערכנו האזנת בכורה. התרגשנו מאוד, וסיכמנו את החוויה כמוצלחת ביותר. עם זאת, כשהמוזיקה אזלה נותרתי עם תחושה משונה, ותהיתי האם ייתכן שילדים כבר אינם בוכים כיום כאשר האלבום לו הם מחכים לא נמצא בחנות. הייתכן וילד כלשהו, במקום כלשהו בעולם, בכה בכל אחד מן הימים האחרונים כאשר גלש בין הבלוגים השונים וחיפש את ×”-EP המדובר של Beach Fossils ללא הצלחה? בכל מקרה, כדי להירגע מכל ×–×” קניתי היום לאחייני, הבן של אותו אח גדול שלי, מתנה חביבה: ערכת מאובני דינוזאור גרמנית. נו, ×–×” עם השפיצים, כמו שאיתמר ביקש ממני לפני כחודש בישראל.

 Beach Fossils :: What a Pleasure
 Beach Fossils :: Adversity
 Beach Fossils + Jack Tatum :: Out in the Way
האי.פי המלא והמעולה

שיר יפה נוסף, ישן יותר, הכלול בחבילה גם כן: