בכל שנה אני נדהם מחדש איך האביב (או שמא הקיץ) מגיע בשנייה אחת ומוחק כל זכר של אפור נשגב כזה או אחר. תמיד כאשר זה קורה, עולה בי החשק למיץ תפוזים טרי, אך תפוחי הזהב נעלמים והולכים בימים אלה, אז אני מסתפק בקפה קר עם מים מינרלים מהפריזר. עם זאת, זהו אינו הסימן האולטימטיבי לבוא השמש. הסימבוליקה האביבית שלי באה לרוב לידי ביטוי באסוציאציות מוזיקליות מוארות למדיי, רבויות מלודיות קלילות הגולשות על גיטרות צלולות. כך קרה, שאביבים שלמים מחיי העברתי בחברת The Thrills, Phoenix, Belle and Sebastian, The Aislers Set וה-Mystery Jets. אז הנה זה מתחיל גם השנה.
שבוע אחד של שמש בהר הצופים וכבר אני שבוי בידיהן של מנגינות אמריקניות מסינסינטי, שעליהן חתומה רביעיית Pomegranates. הרימונים המדוברים עושים חיים משוגעים עם כל הכלים שלהם, מוצאים דרכים קופצניות לאינדי עדין, שנשמע רענן כמו ים העלים שצמחו על מיטב העצים פה בחצר. על כל פנים, מסתבר שהרימונים אפילו יודעים דבר או שניים על החיים בציון, ועל כן אף הקדישו לנו, אנשי העיר (המוכרים יותר תחת ההגדרה: "המצטופפים באוטובוסים התקועים בפקקים"), שיר אחד, מוצלח למדי. גם האלבום כולו, Everybody, Come Outside, אגב, פשוט נהדר. באמת.

Pomegranates :: Jerusalem Had A Bad Day
Pomegranates :: Everybody, Come Outside
Pomegranates :: This Land Used To Be My Land, But Now I Hate This Land
Pomegranates :: Corriander