היום היה יומו הראשון של קיץ 2009, ועל כך נדמה לי שאיש לא יחלוק. השמיים איבדו את הכחול ועברו ללבן מאובק, הברושים בחוץ חדלו מנוע, ואפילו הקפה של שעות הצהריים הוחלף במשקה אנרגיה זול וכימיקלי. עכשיו כל מה שנשאר לעשות זה להמתין. שהגשם יבוא. זה ייקח קצת זמן, אני יודע, אבל זה יגיע. בינתיים אפשר לשוב אל סקנדינביה, ממלכת הארוויזיון והפלסטיק, שלצד כינורות והפגנות אנטי-ישראליות לא מפסיקה להפגיז את ציון בלהיטים אדירים. לא מזמן הגיתי שוב בסוגיה הרגילה, ותהיתי כיצד זה ייתכן. "ככה זה כשהמדינה נותנת לך כסף כדי שתשב בבית ולא תעשה כלום", הסביר לי בחור שבדי גבוה ורציני שמתגורר בפאב הירושלמי הקבוע שלי. אני מאמין לו, ועדיין זה לא הסבר. הרי אם תושיבו 200 אלף ישראלים בבית בתשלום, כל מה שתשיגו יסתכם במיזמים עסקיים קטנים. נו, עם עם וכשרונו הוא, לא?
זה הזמן אפוא לשוב אל גיבור נוסף של השנים השבדיות האחרונות שלי, יוהן אנגרגורד, שמקובל לכנותו The Legends. לפני שלוש שנים הוא דפק על שולחני התל-אביבי עם אלבום שוגייזי רך ומשובח, שאפילו השתרבב לרשימות סיכומי השנה של כולנו כאן. מאז, מסתבר, הוא חתך את שפם השפנפן שהיה לו, והציף את שיריו בנויז מדומה. אף על פי כן, המרירות ממנו והלאה, והפופיות עודנה שולטת. בפול ווליום לא הכול באלבומו החדש (Over and Over) עומד בקריטריונים הנוגעים לשמירה על שכנות טובה עם יתר תושבי הבניין, אך הרגעים האופטימיים היו מוצאים חן גם באוזני החבר'ה מדירה 21. יום יבוא ואפילו הם יהיו שבדים.

The Legends ::You Won
The Legends :: Seconds Away
The Legends :: Monday To Saturday
והנה האלבום המלא