תמו להם כל ימי המשבר, כמעט באופן רשמי. איסלנד הפכה לזיכרון צבעוני אך מעט עמום, שלא לדבר על פרנקפורט. העתיד כבר כאן, וכבר ביום ראשון אני שב אל שולחן הלימודים במכון גתה היקר שלי להמשך בניית חיי. הפעם אלמד להסתדר עם שלושה שיעורי גרמנית שבועיים בני 3 שעות וחצי כל אחד, ואני משוכנע שהדבר ישפיע קשות על תכני האייפוד רעב, שכמעט והוזנח מאז החלה הלחימה. ובכן, לנו אין שום דרישה תקציבית חריגה. נסתפק בכך שהרובוט המסריח מזיעה יפסיק להגיב על כל מילה שנכתבת כאן.

הוא לא באמת יודע. יוהן

את הימים האחרונים הקדשתי בעיקר לעבודה ולהאזנה לעשרות אלבומים. ותשמעו, השבדים עושים זאת שוב. כך קרה שדי במקרה שבתי אל חברי The Legends השטוקהולמים, אף שהאמת קובעת שמדובר בעלם בודד ששמו הצהוב הוא יוהן אנגרגארד (הוויקינג שלעיל). הבחור והבלונד, שעומד גם במרכזה של Club 8, מוביל את האגדות הסקנדינביות באלבומן השני (Public Radio) אל עבר מחוזות פופ ניו-וייב על גבול פלגיאט מדויק של ניו-אורדר והקיור לפרקים. עם זאת, כמה מהקטעים כאן הופכים את העסק הזה לממתק שנולד ממש בשבילי. ממש כמו שרה רקורדס או משהו.
להלן, נחש גומי מסוֹכר:

The Legends – He Knows The Sun