כיף לו, באמת שכיף לו

חוויה גדולה, אורקולית הייתי מוסיף, עברה עלי לפנות ערב. בתום לב גמור ניגשתי אל עמוד המייספייס של Seabear האיסלנדים היקרים כדי לבדוק האם יש חדש מכיוונם, וכך די במקרה גיליתי שלסולנם, סינדרי מאר סיגפוסון, יש פרויקט משל עצמו. מפה לשם התגלגלתי גם אל עמודו, וגיליתי שהוא מכנה עצמו בשם Sin Fang Bous. התבוננתי לצדדים ומצאתי קליפ. לחצתי פליי, ונותרתי פעור פה, ממש כמו ביומי הראשון בצה"ל, רק עם דגדוג קל בשפה העליונה ששאפה לחיוך. בסוף הגיע החיוך. תראו מדוע:

הורדתי במהרה את אלבום הבכורה שלו, Clangour, וכעת אנו צמד רעים של ממש. הוא מתנגן פה בפעם הרביעית ברצף, משכיח ממני את קטולוס, וירגיליוס וכל דומיהם, וגורם לי להגביר בכל סיבוב את הווליום עוד קצת (בתקווה שהשכנה התינוקת מלמעלה אינה נבהלת). כמות הצבע שנוטפת מן התקרה כשהוא מנגן משתווה רק לתצלום הזה שלו, שהדבקתי פה בראש העמוד. מסות הכישרון שעמן הוא אמור ללכת לישון כל לילה, אותו מר סינדרי מאר סיגפוסון, הן בדיוק הדבר לו הייתי זקוק לפני יציאתי למסע רגלי אל עבר מרכז העיר בשעת ערב זו. מאז My Girls של קולקטיב החיות לא נהנתי כך.

 Sin Fang Bous :: Lies
 Sin Fang Bous :: Clangour and Flutes
 Sin Fang Bous :: Advent in Ives Garden

ואם זה מצא חן באוזניכם: האלבום המלא