תמו להם ימי הסתיו האירופאיים המשובחים של ×—×™×™. הצינה האוסטרית שנשבה מן הימין בשבועות האחרונים הוחלפה לה שוב בשגרה העדינה של עיר הקודש, וחבריי החדשים, מר שטרודל ומר טורט, כבר אינם נראים עוד בסביבה. אף על פי כן, אינני מודאג, אני חש בנוח עם האוזניות הישנות שהצמדתי לעצמי לפני כמה דקות, שניות לאחר הצפירה שנשמעה ברחבי העיר הזו ובישרה על בואה של יממת הסליחות. ובכן, סלחו לי על ×›×™ לא הייתי בסביבה כבר שלושה שבועות, והותרתי אתכם עם פוסט אפלולי אחד ויחיד אודות Bracken. עם זאת, עכשיו כל ×–×” נגמר, עוד מעט אצא אל הרחוב ואתבונן על עולם שעוד לא ראיתי מימיי – ואחפש בו גם את מקומי. אולי אמצא.
בינתיים אני נהנה מן הרוח הקלילה שמנידה את הווילון שלנו שוב ושוב, וחוברת לשירי הדרך החביבים של Herman Dune. הצמד האירופאי החצי מזוקן הזה שר על שטוקהולם, על לוס אנג'לס, על הונולולו, על מאליבו וגם על ארצנו גדושת החצץ באלבומו החדש (שמכונה, שימו לב, "בשנה הבאה בציון", לא פחות), ומצליח לגרום לי לחשוב מחדש על גישתי השלילית כלפי אנטיפולק שמחוזק בגיטרות סבנטיז. זה עובד טוב עם תאורה עדינה, קולות רקע נשיים, ומחשבות על חילופי עונות.

Herman Dune :: Try To Think About Me
Herman Dune :: On A Saturday
Herman Dune :: Next Year in Zion