תמר ישנה.
הכיור צבוע בגווני האלומניום של הסירים והמזלגות שאיש לא טרח לרחוץ בלילה זה.
ואני ער. התנור, אגב, עובד.
יום יבוא ואוכל לדבר על התקופה הנוכחית כמשמעותית בחיי. כל הקלישאות יקוצו לתחייה על חשבוני, ואני אתן להן להשתולל כמו בכל נבואות הזעם שבונות אותי לאורך השנים. איכשהו, תמיד ברגעים המשונים, מהסוג ×”×–×” ממש, אינני מוצא כל סיבה לחשוב על משהו טוב שעומד לקרות מחר. נותר לי רק לדמיין את כל אותן אלפי דקות שבהן נרדמתי עם יצירת המופת הזו…

Windy & Carl – You

חורף

בכל מקרה, חובה עלי להבהיר כי אני מאושר. מחר (שישי) אתקלט שוב אינדי, פוסט פאנק ובריט פופ בסיטי הול, וביום ראשון יש הופעה של נערות ריינס בקפה ביאליק.