יאללה, חלאס. היום הוא יומה של הלהקה הטובה ביותר ששרה בעברית, ולא קוראים לה העברית.

יום טוב, שיהיה לכולנו. כן.

ברביעי בלילה יצאנו לאכול עוגת סאקה לרגל איזה מאורע. בעודנו מגרדים את הצלחת משאריות הפירורים ומשחקים עם קפיץ המתכת שאספנו מביתנו בטרם יצאנו, סיפרתי לעלמתי שוב על ההופעה המתקרבת של נערות ריינס. "הרחובות הסמוכים לביתנו הוצפו בפרסומות משוכפלות וזולות להופעה", אמרתי לה. היא בתמורה חייכה, המשיכה לשחק עם הקפיץ ופינטזה על המרנג שהונח בסמוך לקופה. ואז שילמנו ויצאנו. המרנג נפל על הרצפה. ובכל זאת, יצאנו לרחוב.
וברחוב עמד לו סולן נערות ריינס, עסוק במלאכת תליית הפשקבילים להופעתו המתקרבת. לאחר שיחה קצרה הוא העניק לי מתנת יום הולדת מושלמת, וזאת מבלי שידע כלל על חגי. הוא מסר לידיי תקליטור ועליו 6 דמואים לשירים שלו ושל זוג חבריו. ושמעו, רעיי, לראשונה בחיי אני באמת מחבב להקה שבחרה את המילים העבריות המשונות שלנו כבסיס לשיריה.

אני מודה שייתכן ואצא חוטא גדול, אבל כלל לא אכפת לי. החלטתי להעלות שיר אחד מתוך התופעה לכאן, וזאת מבלי לקבל את אישור הלהקה. אני פשוט חייב לחלוק אתכם את החוויה. ואגב, התקשתי מאוד לבחור דווקא בו.

נערות ריינס – דמו מספר 6

ביום ראשון הקרוב (12.3) נערות ריינס מופיעים בלימה לימה שבתל-אביב. אומרים שזה מתחיל ב-11, וגם מספרים שהמחיר הוא 15 שקל. תבואו. אתגרו את האייפוד שלכם עם מילים כמו: "אני רוצה לראות אותך, לבדוק אם יש לך תחלואים, כמו כולם".
אגב, יש לי חלום להצית מאבק עלא בלר-אואסיס בין "העברית" לנערות שלנו. מעניין לצד מי יעמוד הציבור, להלן חברי המאפיה החיפאית.