ישנם שמות איתם קשה לי להתמודד. נגיד, גברת פלולה הדנית. בחייאת רבאק, בכל מצב, בכל שפה שתהיה ובכל יום בשבוע – מדובר במחדל. פלולה. אני יודע שכל ×–×” מצלצל עדין וסקסי לאוזניים סקנדינביות כלשהן, אך משהו כאן לא מסתדר לי. אני ממצמץ, פלולה. ועדיין, את פלולה. כן, אני יודע שגם השם שלי עשוי להיות מוזר, במיוחד כאשר מנסים לתרגמו מילולית לשפות הינדו-אירופיות כאלו ואחרות, ועדיין – פלולה. לפחות את יודעת לשיר, יש לך קצב משובח וחבורת נגנים חתיכה למדיי. האם את היא ליקה לי הדנית? האם את מתנת סקנדינביה לעולם של שנת 2010?
הבוקר הורדתי את אלבום הבכורה של Fallulah זו, והופתעתי למדי. לרוב אינני מחבב זמרות שכאלו, אך מדי פעם מגיחה אחת כדוגמתה של מריה אפרטי, זהו שמה האמיתי, שעושה לי חשק לקום, לפתוח את הארון של רעותה ולגנוב לה חצאית. גרביונים כבר יש לי במזוודה, תודה. מדי פעם מצייץ פה בנג'ו, כלי מעייף למדי, אך לרוב יש כאן קצב של מסיבת מנדט, קצף של אמבטיה חמה עם כדורי סבון צבעוניים, וכן קצר שלם במערכות עצביי. עוד מעט נתחיל לרקוד בין המטבח לסלון, כלומר, בין חומץ בלסמי לבוילר איטלקי מקרטע. אלו הם שירים של תקווה.

Fallulah :: Bridges
Fallulah :: The Black Cat Neighbourhood
Fallulah :: I Lay My Head
האלבום המלא [2]