חזרתי מחופשה ארוכה בארץ החיים המוחשיים, עם תחושה עמוקה שמישהו בסוכנות הנסיעות שלי מתפקע מצחוק במשרד המצחין שלו. מילא. נראה שאביעד טיפל בכם כיאות בזמן היעדרי. איש יקר.

—-

תמיד אהבתי להקות שאוהבות להצטלם בשחור לבן ×›×›×”. כאלה הם גם הקדושים החיוורים, אחת הלהקות הבודדות מאוד המצדיקות את קיומן של שנות השמונים המחרידות. אלבומם הראשון, Comforts of Madness משנת 1990, הוא אחד האלבומים האהובים עלי. יש בו את כל המרכיבים הקלאסיים של אלבום שוגייז טוב – הווליום שלו מאוד חלש, יש הרבה יותר מדי הד על כל אלמנט בשיר, יותר מדי דיסטורשן על הגיטרות, והקול של הזמר משוכפל בממוצע 32 פעמים בכל שיר. ×—×’×™×’×” לאוזניים וקלאסיקה בלתי מעורערת.

הנה שלושה שירים מאותו אלבום קסום שלאייפוד לא נמאס לזלול.

Pale Saints – Insubstantial
Pale Saints – Language Of Flowers
Pale Saints – Little Hammer