כמובטח, ×”× ×” השלמת המצעד האישי שלי. שוב, ברצוני להזכיר ×›×™ מדובר בבחירות אישיות לגמרי, אשר אינן מהוות יומרה כלשהי להטיף מוסר מוזיקלי לכם או לבני ביתכם. ×–×” בסך הכל טעמי האישי ותחושותיי הפרטיות. על כל פנים, לחיצה על שם השיר תאפשר לכם להורידו למחשבכם. רגעי האמת מתייחסים לקבצי האמפי3 עצמם ולא לקליפים. בכל מקרה, אתם יכולים להוריד בלינקים הבאים את כל שירי המצעד. כמה ×›×™×£ – כל הלינקים במדיה פייר:

מקומות 100-76
מקומות 75-51
מקומות 50-26
מקומות 25-1

50
Lily Allen :: Fuck You

איש יקר ואהוב, אבי שירר גולדברגר, הסביר לי לפני כמה שבועות מדוע לילי אלן היא האמנית הגדולה של העולם. אני לא בטוח שלגמרי הסכמתי עם כל מה שהוא סיפר לי וטען בפניי, אבל אני מוכן להודות שיש משהו בכל התחכום והישירות הזו שלה שהוא באמת שובה. מכל הסינגלים, הדי מוכרים ופופולאריים שלה, אני דווקא אהבתי המטופש הזה יותר מכל. למה? כנראה שהבובתיות האירונית שבו תאמה את רוחי יותר פה ושם.

רגע האמת: 2:10. כל הפאק יו הזה עולה מדרגה. ברמות פיטש חדשות לגמרי.

49
Casiokids :: Verdens Storste Land

בחודש ינואר הכול נראה היה אחרת. יום אחרי יום נמצא ברשת עוד להיט מסיבות שערורייתי, וכוחות אירופה אחזו בראשי. בין כל אלה בלטו Casiokids החמודים מברגן שבנורבגיה, אותה עיר שהצמיחה כמה דינוזאורים סקנדינביים דוגמת Kings of Convenience ורויקסופ. לרגע הם היו הבטחת החודש שלי, הם גם הגשימו את עצמם, אך האביב הוליד גם כמה להיטים אחרים. ועדיין – אושר גדול.

רגע האמת: 5:13. אני איש של קולות גבוהים, ולכן כאשר צצים כאלו – לבי נשבר.

48
Kings Of Convenience :: 24-25

ומתושבי ברגן כאלה אל תושבי ברגן אחרים. איריק גלמבק באו וארלנד איי אהובים עליי מאז הטיול השנתי בכיתה י"ב, אז קניתי את אלבומם הראשון באילת רק בזכות העטיפה. כמה שבועות אחרי זה הכתיר אותם גל אוחובסקי כמלכים של עולם חדש, וחשתי טוב עם העובדה שהייתי יכול להסכים עמו. אני מאוהב באלבום האחרון שלהם גם כן, ובמיוחד בשיר הזה. יחד ישבנו על גג האוניברסיטה בסתיו בכמה רגעים קשים במיוחד. לנצח תהיה איתי.

רגע האמת: 2:30. שלב החמיצות בלחיים.

47
Kasabian :: Fire

יאללה, חלאס עם הדמעות. בריטניה דעכה אל מול עיניי השנה שוב וכל שנותר מעולם הגיטרות הקשוח שלה היה כמה להיטי מופלאים, על אמת. והנה אחד מהם. אינני מעריץ גדול של חבורת הערסים הזו, אבל כל סינגל שלהם (כמעט) הוא פשוט פצצה. טרם חזיתי בהם על במה בלייב, אלא רק באמצעות יוטיוב, אבל מספרים ששם טמון כל הקסם. במיוחד בשיר האש הזה.

רגע האמת: 0:56. פה הכול עולה באש לראשונה.

46
Fever Ray :: When I Grow Up

לשנות האלפיים יש כמה צלילים משל עצמם, לפחות אחרי עשור אחד. בין כל אלו מסתתר גם קולה של קרין דרייר אנדרסון, השבדית הסמי-רובוטית הזו. כבר כמה שנים שכל דבר לתוכו היא מזמרת הוא פשוט מוצלח. אני מודה שלפעמים היא מייאשת אותי לגמרי, משרה עלי רוח קודרת מעט יותר מדיי – אבל זה כל הקסם. אה, ועוד לא דיברתי על שורת הקליפים המופלאים שלה מהאלבום הזה.

רגע האמת: 0:22. כל שאני רוצה הוא מבטא שבדי כבד.

45
Arctic Monkeys :: My Propeller

בקיץ האחרון, בחדרי בהיידלברג שבגרמניה, בשעות הערב המוקדמות הושמע אלבום אחד בריפיט יותר מכל אחד אחר. אני חייב להודות שאינני יודע כל כך להסביר מדוע זה קרה, הרי לא מדובר באיזו יצירת אמנות דגולה, בעיניי. על כל פנים, מבין כלל הפזמונים באלבום האחרון של הקופים הארקטיים, זה שייך לי, לחלוני שהשקיף על הסמטה הארוכה בה ישנתי ולכל הציפיות לגשם שכמעט ולא התממשו.

רגע האמת: 0:06. הכניסות לשירים שלהם תמיד היו הדבר המדויק ביותר שקיים.

44
Chew Lips :: Solo

איכשהו השנה התאהבתי קלות בכל ריליז של לייבל האלקטרו הצרפתי Kitsune. אם אינני טועה, הכול החל עם הסינגל הזה של שלישיית הילדים הלונדונית הזו, Chew Lips, שממש מצליחים לרגש במלודיות הקלות שלהם, אף שאין להם כל בשורה. הם אינם רוצים לחכות, כי פשוט אין להם זמן? נו, גם זה פזמון אלקטרו מקפיץ ונעים.

רגע האמת: 2:48. סיבוב אחרון, והביתה.

43
Bat For Lashes :: Daniel

על גבי עננים נישא לו השיר הזה. ההפקה המעודנת שלו גורמת לי תמיד לחוש כאילו אני רץ ברחובות ריקים אל עבר יעד לא ברור, ממתין למישהו שיצטרף אליי. ואולי כאלו הם כל שיריה של נטשה קאן, מרחפים בין כל מיני שדות של ביטים מלאים, שירה קדושה של אנשים החולמים על תקווה – ורוחות קלות של סתיו. כה נעים.

רגע האמת: 1:05. כאן אתחיל לרוץ הפעם.

42
Surfer Blood :: Swim

ומעולם האתלטיקה רצים אנו חיש מהר אל האוקיינוס, ושם מחכים לנו חברי Surfer Blood לערב מדמם של שחייה בין מדוזות וכרישים. פה כולם קופצים בבגדים למים אחרי שלוש כוסות של עראק נקי, וחותרים בדרך אל הסוף המר. או שאולי זהו באמת סוף מתוק. כל כך הרבה גולשים צצו בשנתיים האחרונות מכל מיני חורים באמריקה, עד שאפילו כאן בירושלים התחלתי לחוש גלים. של זיעה באוטובוס.

רגע האמת: 0:01. קולו של אלוהים מהדהד בטירוף מתחת למים. פנטזיה.

41
The Big Pink :: Too Young To Love

כולם רוצים את דומינו בחייהם, אני יודע, כולם גם אוהבים את להיט הבחורות שנופלות כמו קוביות של צמד הבריטים הללו. עם זאת, אני לא אתן להם. הלהיט הגדול ביותר של הוורוד הגדול, לפחות לטעמי, הוא זה. כה מעורפל, כה עוצמתי, כה מכאיב. קצת כמו לדפוק את הראש עשרות פעמים ברצף בכרית ועוד ליהנות מכל הסיפור הזה בצורה קצת סוטה.

רגע האמת: 2:17. האקורד ברקע משתנה לראשונה זה שעתיים. משהו אצלי מסתובב.

40
Ourself Beside Me :: Sunday Girl

בשיא החורף הקודם, רגע לפני הבחירות, ובעיצומה של ההמתנה לשלג – נפל עלי הברק הסיני. הרכב הפוסט-פאנק הזה, שמורכב משלוש צעירות מבייג'ינג סחרר לי לגמרי את המחשבה על עולם האינדי הנוכחי. מעולם לא חשבתי שאזכה ליהנות ממוזיקה סינית בצורה כזו, ואני עדיין תוהה האם ישנו הרכב דומה מארץ הענק הזו – שיצליח לגרום לי להתמוגג מהאופניים שלו. הזיוף הטוב ביותר של השנה.

רגע האמת: 0:00. להלן, אופניים.

39
Jeremy Jay :: Love Everlasting

ועכשיו לקצת פורנו רך. אחד מאבותיו המייסדים של ז'אנר ה-Suicide Twee Pop הוציא השנה את אלבומו השנה היפהפה. עם זאת, הלהיט שלעיל כלל אינו לקוח משם, אלא נשלח אל המערכה כתופין מקדים כבר קודם. ללא מאמצים רבים הוא זוכה בפרס היוקרתי של השיר בעל הסקס אפיל המשובח ביותר. ולחשוב שגם הדבר הזה, גדוש קונפטי הזהב על מצעי הסטאן, מגיע מעיר השמש לוס אנג'לס. נשבר הלב.

רגע האמת: 2:19. איזו דרמטיות ענוגה.

38
Calvin Harris :: I'm Not Alone

ובחזרה לעולם הטראש הבריטי. ממש כמו בשנות התשעים, לעתים כל שצריך באוזניים אלה מלודיות זולות, סינתיז עבים לגמרי וחבורה של אנשים שמוכנים לרקוד עם כל הביטים הנלווים. לקטגוריה הזו הוצנח בקול תרועה הלהיט אדיר המימדים הזה של הסקוטי בעל המבטא הבלתי אפשרי (נסו להקשיב לו פעם מדבר, באמא שלכם). היסטריה שלמה בתוך שיר אחד. יהיה לי קשה לעבור לשיר שבמקום הבא, אבל נו, שיהיה.

רגע האמת: 0:44. הפתיח האינפנטילי והמיותר מסתיים. עוברים למשחק של הגדולים.

37
Beach House :: Norway

אופי צריכת המוזיקה הנוכחי מאפשר לכולנו לסכם את 2009 ולחשוב כבר על סיכום 2010. כך, באופן מעט אבסורדי, את רוב השבועות האחרונים אני מעביר בהאזנה בלתי פוסקת לאלבום החדש של Beach House שייצא רשמית רק אחרי דצמבר. באמת שמדובר ביצירת אמנות שאותה אסביר רק בדצמבר בעוד 12 חודשים. עם זאת, את הסינגל הראשון מהאלבום הזה כבר מותר לי לדחוף לשנה הזו. מזלו שהוא גאוני.

רגע האמת: 3:26. קריאות שבר לנורבגיה האבודה נשמעות. לא חבל?

36
Pomegranates :: Jerusalem Had A Bad Day

ובחזרה לירושלים, או לחילופין לסינסינטי, אוהיו. אחד השירים ששרתי בראשי השנה יותר פעמים מכל האחרים שייך לחבורת הרימונים הזו. תקופה ארוכה בכלל שכחתי שזה השם המלא של השיר הזה, אולי כי כל קשר בין העיר האפורה בה אני חי לבין המורכבות הססגונית בלהיט הביתי הזה הוא תמוה לגמרי. כל כך הרבה שכבות של שיר בתוך שיר אחד בודד. לעתים, כך אני מרגיש, זו הדרך הנכונה היחידה כדי ליצור מוזיקה.

רגע האמת: 2:10. כל הלהקה מתעוררת פתאום לעולם אחר, לא ירושלמי בעליל.

35
Junior Boys :: Hazel

אוי, היידלברג. איך צעדתי אל אזור התעשייה שלך כדי לרקוד עם עצמי בפינתו של אולם גדול עם ג'וניור בויז, כשאני שיכור לגמרי, מתרפק על הרוח שעוד נשבה בחוץ, ונופל על הרצפה צמוד למגבר. היה זה אחד מרגעי השנה שלי, שהוביל אותי לשקוע לגמרי בתוך האלבום השני החמוד של יקירי האלקטרו העדין מקנדה. הם רכים כמו קוטג', וזו תחושה נהדרת ליפול לתוכם. נסו זאת בהופעה, ובכלל תשתוללו.

רגע האמת: 3:33. גם נקודת זמן נאה, וגם היסחפות ווקלית טיפוסית.

34
Camera Obscura :: French Navy

פתאום אני מבין שאני באמת אוהב סקוטים. הנה עוד כמה, שישה במספר. בכל פעם שבל אנד סבסטיאן מצויים בפגרה מסוימת, מגיע זמנם של חברי Camera Obscura למלא את החלל העירוני המתקתק הרגיל, שאותם הם די אוהבים למלא יש לציין. השיר הזה הוא כנראה הדבר הכי טוב שהם הקליטו בחייהם, ואם תרצו אגלה שהוא אפילו מתעלה על רבים משירי סטיוארט מורדוך וידידיו.

רגע האמת: 2:51. טירוף של כינורות תמיד היה הקיק שלי.

33
Amazing Baby :: Headdress

אם יש שיר ברשימה הזו שאותו אני מצטער שלא אראה לעולם בהופעה – הרי שזהו זה. פליטי ברוקלין האלה דפקו כרטיס סמי-פסיכדלי בחיי וגרמו לי לרקוד באיטיות על השטיח בספריית הר הצופים כמה פעמים השנה. וזו בכלל הפתעה. זה לא אמור להיות הדבר שיגרום לי לזוז, כי אינני בן 17 עוד, אבל זה כל כך גלי, שברירי ואימתני. כמו BRMC בתוך מערבולת.

רגע האמת: 0:04. די, לא יודע למה קאנון הגיטרות הזה עושה לי משהו בכלל. אבל הוא עושה, לעזאזל.

32
Surfer Blood :: Take It Easy

עוד שיר מאלבום שבכלל יוצא ב-2010 כדי לזכות במלוא תשומת הלב, ועדיין מצא את עצמו ברשימה הזו. לא ברור לי מדוע הרשתי לעצמי לעשות דבר כזה. אני פשוט לא שולט בעצמי, כי הוא ואני, אני והוא, די מאוהבים זה שבועות מספר. כינורות, מקצבים שבורים כלבבי, קולות גבוהים אווריריים – ופזמון עדין וקליט. גבירותיי ורבותיי, כך בדיוק אמור להישמע האינדי פופ שלכם.

רגע האמת: 2:14. הפזמון בא בפעם השנייה, והוא כבר לא ייגמר לעולם. דמעות.

31
The Drums :: Let's Go Surfing

ואם כבר גולשים, אז עד הסוף. קודם כל רצים על החוף בבוקר היפה, ביחד עם האני כמובן, עולים על גלשן עלק, ותופסים גלים. כמו בחיפה. את כל זה עושים בסיועו של פטנט ידוע לכל שבדי ולכל כלבלב – שריקה. עם קצת השפעות פנדה בר משונות – כל זה הופך ללהיט בלתי נתפס בכלל, שעשוי להדהד בראשי עד לשנות הארבעים האפלות של חיי. אבל יש עוד זמן, מאמא.

רגע האמת: 1:39. בחזרה למסיבת הכיתה. מחיאות כפיים. אדיר.

30
The XX :: Shelter

בכל תקופה בחיים מסתתר שיר אחד שמסמלה יותר מכל. ובכן, הנה שיר גרמניה 2009 שלי. לילה אחרי לילה הוא השכיב אותי למיטה, השעין אותי על המעקה, ולמעשה כשמו – תחזיקו חזק – סיפק לי מקלט. ואי ואי, נשמע מפוצץ, אני יודע. ובכן זו האמת. מדובר בפלא מינימליסטי שמסמל יותר מכל את הגאונות של הילדים (והם באמת ילדים) האנגלים השמנמנים והמדוכאים האלה. אומר זאת שוב, לא יאומן כלל שהם כאלה צעירים.

רגע האמת: 2:41. פזמון לא פזמון, קצב לא קצב, מלודיה לא מלודיה. דור העתיד.

29
The Twilight Sad :: I Became a Prostitute

בחיל ורעדה אצא לרחובות הקפואים של עירי בלילה, אתבונן לעינו האיש ברמזור, אחפש מגע עם קירות – ועדיין לא אזכה למפץ אורבאני מופתי כמו זה השגרתי כל כך שסיפקו לי The Twilight Sad בסינגל הזה. אחת הלהקות הגדולות של חיי לא אכזבה אותי השנה עם האלבום החדש, ועוד יותר חיזקה את נפשי המדוכדכת גם ככה עם דכדוך משל עצמה.

רגע האמת: 0:25. מפל של חיים שלמים זורם לרגיעה בת רגע.

28
The Cribs :: Cheat On Me

ג'וני מאר והחברים למשפחת ג'רמן ממערב יורקשייר שבו השנה בעודי מצפה להם, בדיוק כפי שלא ציפיתי שישובו. משופרים. זה היה הסינגל הראשון מהאלבום שלהם, הוא תפס אותי ואת בלישה באמצע יולי, בלב תקופת מבחנים מייאשת, גדושת אמוציות, ומעט מזלזלת בחבורת הצווחנים הזו – אבל משהו בי בכל זאת זז. זה פשוט להיט סמית'ס מסוג אחר. לא יכול להסביר זאת באמת.

רגע האמת: 0:48. קצב חדש, צעקות ישנות, גיטרות רטרו.

27
Golden Silvers :: True Romance

ועכשיו, בחזרה לשנת 2008. השנה הזו היתה קצת פחות קצבית מזו הקודמת – ועדיין, מדי פעם צצו כל מיני מומחים כאלה ואחרים להזזת ישבנים ורגליים שלא בדרכים השגרתיות. הנה הלונדונים האלה, שלרגע חשבתי שיהיו לי ל-Friendly Fires מסוג אחר. הם סיימו מבחינתי עם להיט ענק אחד, זה שכאן, אבל גם זה משהו.

רגע האמת: 2:28. רוח הרפאים חוזרת ברקע, לרומנטיקנים אמיתיים בלבד.

26
Sin Fang Bous :: Clangour And Flutes

והנה אני באיסלנד. כרגיל, אני חושב, באיסלנד. כלב ים עם שיני בריסטול צבעוניות זוחל לידי על אדמת הטרשים המשונה, ואני הוזה. בתחילת השנה הזו נפלתי בידיו של Sin Fang Bous, או בשמו האמיתי סינדרי מאר סיגפוסון. הוא סיפק לי צבעים, לחשושים מאגיים, ואני חייכתי לצלילי כל חליליו ותופיו. זה ממש כמו החבילה הגיעה – רק במנגינה.

רגע האמת: 2:01. שדונים קטנים של שנת 2009, שהופיעו בכל כך הרבה שירים אחרים השנה, מופיעים גם פה. אלא שכן הם בשיאם.

25
Soap&Skin :: Mr. Gaunt Pt. 1000

ועכשיו עליי להיות קצת יותר עצוב, ולא בשל העובדה שאני עומד לדבר על אוסטריה. נדמה לי פשוט שאין שיר עצוב מזה בכל 100 שירי השנה שלי, אולי משום שרוב הזמן אני מנסה לברוח מן המחוזות הללו. אלא שבתחילת השנה היה לי ברור לגמרי מיהי זמרת השנה שלי – ולא טעיתי. אני פלשג בת ה-19 מווינה אכן הגיעה אל סיום 2009 כשהיא זוכה בכתר זה על-ידי. השיר הזה הוא הפלא הקטן הכי מושלם שלה. כה פשוט.

רגע האמת: 1:42. לא רוצה לדבר על זה יותר מדי.

24
Phoenix :: Rome (Lanny Merge Remix

ההופעה הטובה ביותר שראיתי השנה היתה של פניקס. זה קרה בלב הסנטרל פארק בערב גשום למחצה שאותו הם חלקו עם Passion Pit. אחד משיאי המאורע הזה היה השיר הזה שמוקדש לבירה האיטלקית. אורות נצנצו, עצים רקדו, ובאמת שלא רציתי שייגמר עוד לעולם. גרסת האלבום של השיר חביבה למדיי, אך דווקא הטוויסט שסיפק הרימיקס הזה – שדרג את רומא לרמה של אימפריה. ומדובר אך ורק בנגיעות קוסמטיות.

רגע האמת: 2:19. בדיוק הקטע שחסר לי בשיר המקורי.

">

23
Dananananaykroyd :: Black Wax

גלאזגו רוצה שאחזור לחיקה, ואני עושה זאת די בנינוחות. שאיש לא יבקש ממני להגות את שמם של Dananananaykroyd כמו שצריך, כי זה ייגמר רע. אבל אני בהחלט מוכן לשיר את הפזמון המוצלח הזה שלהם. הם נוהגים להתחכם ולספר כי הם אבות ה-Fight Pop, אך את כל הדן אקרויד הזה שלהם אפשר לסכם פשוט ב"כיף גדול".

רגע האמת: 0:49. וווהוווו.

22
The Juan MacLean :: The Simple Life

בין אדניות הכוסברה והגרניום שלי, עם בקבוק מים ביד אחת ואצבע מתנופפת ביד השנייה, פצחתי במחולות בפיג'מה בכל רחבי ביתי הקודם. אין עוד אלבום שנפתח בצורה כזו שיצא השנה, כי זה פשוט באנקר. כל הלהיט הזה מתנהל ביקום מקביל, במרתפים שאליהם מגיע רק ג'יימס מרפי לרוב. אם רק Kraftwerk היו מעיזים להעלות הילוך פעם בחיים – זה ודאי היה מסתיים כך, בחיים פשוטים יותר.

רגע האמת: 3:18. במקום שבו שירים אחרים כבר היו נגמרים, כאן אנו עדיין מטפסים אל עבר שיא השיאים.

21
Yeah Yeah Yeahs :: Zero

מפגן עוצמה. אין לי חשק אפילו לנסות ולהסביר מה עובר לי בראש בכל פעם שאני לוחץ על כפתור הפליי במסיבות רגע לפניו. האמת היא שזה די מפחיד. כל כך חזק, כל כך מתסכל. לעולם לא אצליח להגיע לרמות הללו שמופגנות פה בנונשלנטיות. כל הרימיקסים השונים שסופקו לבומבה הזו בשנה האחרונה – פשוט עושים עוול לקרן או וברנשיה. תשאירו את הקרנבל בידיים שלהם.

רגע האמת: 1:21. נו, באמת, אין פה הרבה מעבר לזה הרי.

20
Bibio :: Mr. & Mrs. Compost

אתנחתא קלה לפני עשרים הגדולים. ביביו הוציא השנה שני אלבומים וחצי, וזה הראשון היה שלי יותר מכל האחרים. צפיתי בעזרתו בסרטי טבע משנות השבעים, כאלו עם שמש מתכהה ונמוגה, ולבי נשרט שוב ושוב. השיר על אדון וגברת קומפוסט, על כל שברירותו, הוא הפינה המעומעמת ביותר שקופצת לי לראש בכל פעם שאני מדמיין אביב גשום. אלו הם מוות וחיים גם יחד.

רגע האמת: 1:00. עוד שנייה וחצי זה מסתיים, משאיר אותי בודד אך מסופק.

19
Think About Life :: Johanna

החבר'ה הקנדים אשר חושבים על החיים כל הזמן הם כנראה המוזיקאים המפוספסים ביותר של השנה האחרונה. יש להם אלבום פנטסטי, אופנתיות מתוחכמת ומעודנת, ולהיט שרודף אחר להיט – ועדיין, הם נשארו קטנים וחצי מיותרים. ג'והנה שלהם כל כך טוב, שלעתים מתחשק לי להשתגע מכך שלא מספיק אנשים מעוניינים לרקוד איתו בעולם.

רגע האמת: 2:25. אלו הן חצוצרות קטנות, שבירת רצף, שתוביל לסיכום מוצלח במיוחד.

18
Röyksopp :: This Must Be It

כניסה נורבגית מרשימה נוספת אל המצעד, ושוב פעם נמצאת אתנו גם קרין דרייר אנדרסון. מכל השירים ב-Junior המצוין של רויקסופ, אין דומה לזה שמשובץ פה. אולי זה שוב קולה של השבדית השכנה שעושה את העבודה, ואולי זה פשוט הלחן המשובח, הדרמה הזו, תחושת המסע הקצר שמתחיל ונגמר בערי סקנדינביה. כל כך הרבה פעמים כבר רקדתי בשלב הזה.

רגע האמת: 1:58. אני משתגע כשהיא מושכת כך את הקול שלה.

Röyksopp 'This Must Be It' from Röyksopp on Vimeo.

17
Bombay Bicycle Club :: Always Like This

שאלו אותי פעם מה הסיפור של Bombay Bicycle Club, ונאלצתי להשיב שמדובר במכביז רק עם קצת פחות וצבע ושמחת חיים. אני מתקשה לקבל את הקביעה ההיא שלי, אבל אני חושב שלפחות לשיר הנ"ל היא תופסת. יש פה את כל מה שאני אוהב במכביז, רק עם ברנש אחר שמזמר, ונדמה כי הכול נעשה ללא כל חיוך מאחורי הקלעים. ועדיין – זה מורכב ועדין כמו שהייתי רוצה להישמע בעצמי.

רגע האמת: 0:24. הבס ממשיך, כמו גם ההדהוד החמוד. מפה מתחילים להתנועע קצת.

16
Exlovers :: You Forget So Easily

הגענו לשלב שבו כל החמידות העולמית חייבת לשנס מותניים ל-Twee Pop מרוכז, כמו שרק חיפאים ילידי הכרמל יכולים לחבב. כאן כל הסיפור הוא פשוט לגמרי: חמישה לונדונים שאינם מעוניינים לחדש יתר על המידה, מסתפקים בכל מה שיש להם להציע, מצליחים לגרום לי לחייך קלות, להקשיב שוב ושוב לשורות הפשוטות שעלו בראשם, ובעיקר גורמים לי לרצות להיות בן 16 שוב, בדרך לסינמטק, לבית הקפה הקבוע, עם דיסקמן ביד.

רגע האמת: 1:20. אני מלא הערכה למי שמסוגלים לנגן סולו פשוט, ללא יומרות, כמו שגם רבים מחבריי היו מנגנים.

15
Friendly Fires :: Kiss Of Life

מספר ימים לפני שטסתי חזרה לארץ מקוסטה ריקה וניו-יורק לפני כשלושה חודשים, הבנתי שאני מצוי בהלך רוח שאותו הגדרתי בפשטות: קיס אוף לייף. למה? סתם כי השיר נתקע לי בראש בכל תנועה בשדות התעופה, במסעותיי עם עמר בחנויות המטרופולין ואפילו בג'ונגלים של מרכז אמריקה. הייתי שמח כל כך, פורח וריחני, ומוכן לקבל את הזפטה של חיי בסתיו הישראלי. בסדר, זה עדיין שיר גדול.

רגע האמת: 2:49. "אלף פרפרים מהשפתיים שלך לשלי".

14
Moderat :: Rusty Nails

בכל שנה מאז התחלתי לסכם את שנות האלף באייפוד רעב, או לפחות כך נדמה לי, היה לסשה רינג הגרמני החתיך נציגות במצעד. פעם הוא היה לבד תחת שמו החינני Apparat, פעם הוא עשה את זה ביחד עם Ellen Allien, והשנה הוא כאן בצוותא עם Modeselektor. ביחד הם מודרט והם אחראים לאלבום מצוין ולשיר גדול מימדים זה. מה שעושה את כל העבודה כאן זה המקצב האינסופי הזה עם השירה העצובה כל כך. קשה מאוד.

רגע האמת: 3:43. מדוע הוא נשבר כך? מדוע?

13
The Horrors :: Who Can Say

הופה, הופה. כנראה שכל חיפה שבי גועשת ומתחננת לצאת החוצה, אחרת קשה להסביר מדוע נשביתי כך בידי The Horrors השנה. שוב תחושת סיטי הול שמעולם לא באמת קיימת שם, שוב ג'יזס אנד מרי צ'יין – אבל הרבה יותר חדות ומלודיה, ושוב שחור בעיניים. למעשה, כל הסיפור הזה נשמע כמו Art Brut ביום סגרירי למדי, ונראה לי שזו נוסחה נפלאה לחיים ארוכים. נסו זאת בתחנות אוטובוס בלילות קפואים פה בבירה.

רגע האמת: 2:33. בחייאת, אני לא מתכוון להסביר מדוע זה מנפץ אותי לרסיסים קטנים.

12
The Pains Of Being Pure At Heart :: Stay Alive

אני איש של לופים. אולי זה נובע מן העובדה שלא קשה לי עם השגרה, ואני אפילו די מחבב אותה במובנים כאלה או אחרים. כך קרה, שיום אחד באביב האזנתי לשיר הזה 12 פעמים ברציפות בעיצומו של פקק תנועה בלב שכונת גאולה החרדית על קו 4א'. ניסיתי לייפות את כל מה שקורה סביבי באמצעות שגרה חדשה, ויצרתי לי רגע. הזלתי דמעה מתחת למשקפי השמש והרגשתי נפלא. זו באמת היתה תקופה מחויכת למדי, ולא נתתי לשום לכלוך פה בעיר לקלקל אותה.

רגע האמת: 0:52. הלחיצה על פדאל הדיסטורשן כל כך נערית ומאחרת. בחזרה לתיכון, בחדר של אוהד.

11
Noah And The Whale :: Blue Skies

בעיצומה של אחת התקופות הרעות בחיי הגיע השיר הזה. לבי עוד לא היה שבור אז, עדיין לא הייתי במצב שבו אינני רוצה לצאת מהמיטה, אבל אכן רציתי לעשות הכול כדי לשמוח קצת יותר, ואכן – שמיים כחולים הגיעו והיה קשה. אחרי כן הכול הסתדר, או כך חשבתי, אבל אז – מכיוון חדש – התפרקו כל השמים הכחולים מעליי. אם הייתי אדם פסימי יותר, זה היה שיר השנה שלי.

רגע האמת: 1:03. די פשוט, אני יודע.

10
The Maccabees :: Love You Better

אוי, אורלנדו, אני כל כך אוהב אותך. אם רק הייתי יכול לומר לך זאת. אפילו במסרון בפייסבוק, נשמה. חודשיים העברתי אשתקד בצפייה בקליפ קצר שבו הראו אותך ואת חבריך המכבים מקליטים את השיר הזה, וחיכיתי. חיכיתי בסבלנות רבה, וזמזמתי את מה ששמעתי במדרגות הספרייה. ואז פתאום זה בא, והמפגש היה בלתי נשכח. הוא הסתיים פה.

רגע האמת: 1:56. רגע האמת מגיע בדיוק 13 שניות מאוחר יותר, אבל זו הקדמת מצוינת עבורו.

9
Fanfarlo :: Fire Escape

שיר שני ללהקה הבריטית-שבדית הזו שמצליח לחצוב את דרכו למאה השירים שלי. גרסה אחרת של השיר כבר הושמעה לפני כמה שנים על ידי הלהקה, אך האלבום של Fanfarlo ראה אור רק השנה – ורק אז הוארו חיי על ידו גם כן. נדמה כי השנה, יותר מתמיד כמדומני, יותר ויותר ניחוחות שבריריים פלשו אל עולמי. הייתכן שנעשיתי קצת יותר שברירי בעצמי? או שאולי הזדקנתי מעט?

רגע האמת: 1:53. אמא שלי מנגנת כאן על החצוצרה.

8
We Were Promised Jetpacks :: Quiet Little Voices

נחמד לי להיזכר בבוקר ההוא שבו האזנתי במקרה לשיר הזה לראשונה. קמתי ממש מוקדם, ואיכשהו מצאתי את עצמי צופה בקליפ שעשו לו באתר כלשהו. השורה הזו שחזרה על עצמה "אני צעיר שוב" פירקה לי את הצורה. ואז בכלל, בא הבום חסר הפשרות הזה, המחסור בבתים נוספים בשיר – והלחיצה על כפתור הפזמון שבע פעמים, פחות יותר. רציתי להעיר את כל העולם כדי לספר לו, ואפילו עשיתי את זה. מת על סקוטלנד!

רגע האמת: 3:09. המבטא הזה ב-Now.

7
Delorean :: Seasun

כשניסיתי להסביר לעצמי באוגוסט, ברכבת בדרך לברלין, מה הקסם של השיר הזה הגעתי למסקנה פשוטה, שזו הדחיינות הטמונה בו שעושה אותו למה שהוא. במקום שבו שירים רבים אחרים מוותרים על עצמם לטובת פזמון מוקדם וכד', Seasun של אנשי ברצלונה הללו נותן אוויר לנשימה, רץ עם האמת המלודית שלו יותר מחצי מן הזמן – ואז במכת פתע מתחיל מחדש. יצירת מופת.

רגע האמת: 2:33. גיטרות קטנות מבשרות על השינוי, על הפריחה. זה תמיד מצמרר אותי באוזניות.

6
White Lies :: Farewell To The Fairground

אני מוחל על כבודי ומתוודה – יש לי בארון חולצה של White Lies. אני יודע שמדובר בלהקה שגנבה מגנבים שגנבו מגנבים אחרים שגנבו מאיאן קרטיס את כל מהותם, אך יש להם שיר אחד שהוא פשוט זה. הוא לא זקוק לסופרלטיבים שלי, כי הוא יודע טוב מאוד מה עשה לי ולכמה מהאנשים שהיו קרובים אליי במהלך השנה. אין פה כמעט כלום, זולת מקצב השנה ברוק הבריטי. כמה חבל שבהופעה שלהם בה הייתי, הם טרחו להשמיד כל זכר מן השיר המקורי. ברור שהם לא מבינים מהחיים שלהם. נו, שימשיכו לרוץ.

רגע האמת: 0:01. הילד הזה, דמוי קית' מון, הוא מטמטם אותי עם המקלות והסנר שלו.

5
Tap Tap :: Half Moon Street

השיר הצעיר ביותר ברשימה שלי, לפחות בעבורי. לנצח הוא יישאר השיר שליווה אותי ביום הכי עצוב של חיי – ועל כן, תודתי לו, לחברי טאפ טאפ ולאייפוד שלי – שסבל את מספר הפעמים בהם הוא נדרש לחזור ולהשמיעו. ובכלל, זה פשוט יפה, בלי כל קשר לחיי.

רגע האמת: 3:02. לא מאמין שכאן בדיוק נשברתי 30 פעם ביום.

4
Passion Pit :: The Reeling

לרוע מזלם של חברי פשן פיט, הם הגיעו רק השנה למסיבה הגדולה. אם רק היו עושים זאת לפני שנתיים, סביר להניח שהעולם כולו היה משתחווה בפניהם. אבל כנראה שטיימינג אינו רלבנטי במקרה של להיט כמו זה. חבורות ילדים מזמרות, אורגנים חמימים, קפצונים של קצב ואווירה שלמה של מסיבת כיתה. היה כיף גדול לקפץ עם המוני מעריצי גוסיפ גירל בהופעה של הברנשים מבוסטון בניו-יורק בסתיו, ובמיוחד חביב היה לעמר ולי לזעוק איתם: "או נו". אז, כן.

רגע האמת: 0:34. מת על הנפילה הזו.

3
Fool's Gold :: Surprise Hotel

"פתאום אני שוכב לבד, החדר נורא מוזר, כשאת לא ערומה. למה?". שורה אחת שמסכמת את כל פיסות הקרנבל הפרטי שלי ושל בלישה בחודשים האחרונים. שילוב חד-פעמי בין שמחת חיים למוזיקה בעברית של להקה מקליפורניה, וכל זה בסיוע ריף הגיטרה הטוב של השנה. בזכותו אפילו לקחתי בחזרה את הגיטרה לידיים, ניגנתי ושרתי לכל המשפחה. ובכלל, מי שלא ראה עשרות סטודנטים ירושלמים רוקדים ושרים "קניתי מלון" במסיבת המנדט האחרונה – באמת שלא שווה כלום. תביאו את המשפחה.

רגע האמת: 4:10. הצעקה הזו שלו, "הפתעה", כל כך מטופשת, אבל זה כל הסיפור.

2
Phoenix :: Lisztomania

כן, כן, אני יודע. שיר שלישי לחבורת הצרפתים הזו בתוך מאייה אחת. אבל אין מה לעשות – בכל הנוגע לסינגלים מוצלחים, זו היתה השנה של פניקס. הקצב הנכון, ההפקה המושלמת, וכל השיק האירופאי הזה. חכו שתראו את זה בהופעה עם כל האורות המסנוורים שמוצבים מאחורי הפריזאים האלה והופכים את כל זה לפניקסמניה אחת גדולה. וליסט הוא באמת מלחין שראוי לכל הבלגן הזה.

רגע האמת: 1:44. זה נמתח כאן כל כך יפה. לא היה פופ טוב מזה השנה.

1
Animal Collective :: My Girls

הייתי יכול לעשות לעצמי חיים טובים יותר, פלצניים יותר וטרחניים יותר, אם הייתי בוחר שלא למקם את אחת ההקלטות הגדולות בהיסטוריה האנושית במקום אחר שאינו המקום הראשון. גדולים ממני כבר שפכו את מילותיהם על השיר הזה השנה בשיחות סלון, במועדונים, בחנויות בגדים, באתרי האינטרנט ובמגזינים – ועדיין, לכל זה יש סיבה. כבר עכשיו ברור שלא פועלת כרגע שום להקה אחרת בעולם שמשפיעה כל כך על הקונספט הזה של עשיית מוזיקה והפקתה כמו קולקטיב החיות. ובתוך הסופרלטיב הזה טמון My Girls על כל שכבותיו המופרעות ביותר. זה כל כך דביק ועדיין כל מרוחק, זו חגיגה וטבח בו זמנית, אלו הם שנות האלפיים. אני מעריץ את השיר הזה, אני משתולל איתו בכל מקום, אני גאה לחיות בתקופה בה הוא הוקלט, ורק מצר על כך שלעולם לא אהיה מסוגל להתמודד איתו עד הקצה.

רגע האמת: 0:37. מדליקים את האש.