פתאום אני מסתובב ברחובות הרגילים שלי, אך הכל נראה לי אחרת. לפתע אני מתקלט במקום הקבוע שלי, ומוצא את עצמי מזיל דמעה באמצע First Love של המכבים. כמה דקות אחרי כן אני נופל על רצפה, יושב עליה בשלמות ומסתכל על כל רגליהם של הרוקדים השונים. אינני רוקד בסלון, אך מצטופף אני באוטובוסים חדשים. אין גשם, אך כל כולי גשום. מחר בבוקר ודאי אצא אל העיר הזו, הקדושה, העייפה, הטעונה, בדרך לשיעור על הורטיוס, ואמתין. אמתין שדבר מה יקרה.
לפחות יש לי מרצים שמחבבים דיבור על הנָקְבָּה. הם מכירים בנקבה, מספקים את צמאונם בנקבה – וגורמים לי עונג. גם אני נקבה. בינתיים, בין רגע לרגע אני מתגמד לנוכח שירים משובחים, אותם אני מוריד אל מחשבי דווקא בספריית הר הצופים, בצמוד למתקן שאיבת האוויר הקר. אני רועד, ועדיין חושב על כך שיש חופים טובים במקומות נאים. בדיוק היום שוחחתי עם בן דודו של אוהד על חופי פנמה. אולי באמת ×”×’×™×¢ הזמן שגם אני אקפוץ לפנמה, ואאזין ל-Best Coast ולסולנית הנהדרת בת'× ×™ קוסנטינו מלוס אנג'לס. ביחד נברח אל מחוזות אדירים. ×›×™×£ גדול ×™×”×™×” לנו שם. נגלוש על גלים, נבנה ארמונות בחול. משהו.

Best Coast :: When I'm With You