To Rococo Rot – Cars 

הפעם, באופן יוצא דופן, חייבים לומר, בחרתי למקם את השיר עצמו בפסגתו של העמוד. מה לעשות, הגיעה העת לכתוב על אלבום מכונן בחיי.

אי-שם בדצמבר 1999, כן כן, ממש לפני חגיגות המילניום, זכיתי בשי יקר מכל ושמו The Amatuer View – אלבום שעליו חתום ההרכב הברלינאי בעל שם המראה המרתק: To Rococo Rot (נסו לקרוא את שמם הפוך וראו מה קיבלתם!). היו אלה ימי הלבלוב של הפוסט-רוק ×”×›×” מהפכני, איש עוד לא שמע אז על גליטש, ואפילו אואסיס לא התאוששו מאלבומם השלישי "×”×™×” פה עכשיו". בין שלל האירועים הנשגבים של התקופה ההיא בצבץ לו אריך הנגן המלכותי ×”×–×”, שתפס אותי בחורפה של כיתה ×™"א. עוד ×”×™×” לי שיער ארוך, אלוהים. שלהי תקופת פינק פלויד שלי ושל חבריי.
אפשר לומר, שמן היום שבו נחתה חבילתי שהוזמנה מאמאזון ובה האלבום המדובר ואלבומם הענקי גם כן של Amp, השתנו חיי. נעשיתי פלצן יותר. אט-אט החלו מטפטות אל חיי ואל חיי עמיתיי למאפיה שרשראות של הרכבים משונים מעיר הרוחות, והמוזיקה מעולם לא נראתה טובה יותר. אל פנתיאון המילים נכנסו "פוסט", "איזוטריה" ו"מוגוואי", והסיפוקים הנדרשים היו מיידיים.
6 שנים אחרי To Rococo Rot (התמונה למטה לקוחה מהופעה משונה שביצעו בתחנת המטרו באיחה צ'יאדו שבליסבון. שימו לב: הקהל עומד על המדרגות הרגילות וכן על הדרגנועים) אני רק יכול להצר על כך שלא הייתי בן 22 כבר אז ב-1999. בדרך כלשהי.

עם תכלית בתחתית