הנה אוזלות להן השניות הפנויות של החורף שלי, בעוד אני קם ונופל על עתידי הגיאופוליטי בתקופת המבחנים הזו. כל כך הרבה דברים חביבים קורים שם בחוץ, בלונדון, פריז, טוקיו וירושלים, אך אני נאלץ לוותר. במקום לשתות משהו ברחוב, אני קורא עוד שורה ומוריד עוד אלבום. אשתדל להתמיד ולא להיעלם בין הספרים, אני מבטיח. על כל פנים, ימים כאלו מצריכים גם קפיצה קטנה ולא מושכלת ללהקות נטולות כל חזון אך גדושות בקלאסה בריטית. נו, משהו קליל כזה שמעורר גיחוך. נגיד, The Rifles.
כל עוד משפחת The Cribs אינה בסביבה עדיין (ואגב, ג'וני מאר הצטרף אליהם באופן רשמי, השם ירחם), אפשר להסתפק ברצינות התהומית של הרביעיה הלונדונית שלעיל. אני מבטיח, אין פה שום דבר יוצא מגדר הרגיל, אין כאן כל חידוש ואפילו אין פה כוונה לחדש. מה שכן יש באלבום הבכורה של דה רייפלז זה ים של קלילות בריט-פופית טיפוסית, כזו המיועדת יותר לבני 16, אבל למי כבר אכפת? יותר ויותר אני מוצא את עצמי בשבועיים האחרונים נותן מרגוע למוחי עם כמה מהלהיטים החביבים שלהם, אז חשבתי להקל גם עליכם את המחשבה.
The Rifles :: Sometimes
The Rifles :: Fool To Sorrow
The Rifles :: The Great Escape
נכתב תחת הנושא מוזיקה של אבא, מוסיקה, משהו טוב למסיבה, שירים של אנגלים :: 10 תגובות
זה רייפלז עדיין מצליחים להרקיד אותי – או ליתר דיוק, להדליג אותי בדרך לאוניברסיטה. ככה זה כשיש להם תחושה נכונה לפופ, ושום דבר מעבר לזה. או כפי שהגדיר דיג'יי ברדיו 1 את Late of the Pier:
They're young, loud and stupid (…and they sound like this). מדויק.
ולשניים מהם יש חוש אופנה איום נורא, בניגוד לרבות מלהקות בריטניה הצעירות.
זה ליאם שמה מימין?
"משהו קליל כזה שמעורר גיחוך" – אכן מדויק.
האמת שיש תמונות שבהן הוא נראה עוד יותר כמו ליאם. להלן דוגמה, אהמ אהמ:
http://www.flickr.com/photos/deadbysunrise/2720132095/
אסור לשכוח שהאליל של דה רייפלז הוא פול וולר, שאתו הם גם הופיעו פעם אחת או שתיים, או שאפילו חיממו אותו. הם מאותה משפחה של להקות פוסט-אואסיס, ע"ע דה אנמי.
איפה פול וולר וליאם גלאגר ואיפה הבחור הזה…
למעשה, אם מסתכלים על השניים במרכז, אפשר לחשוב שהם היגרו מבולגריה אתמול. זה מצד שמאל נראה כמו מי שכבר הסתובב בקאמדן מארקט קצת אחרי שקיפל את דוכן הבנדנות שלו, והדמוי ליאם הזה, נדמה לי שבבריטית קוראים לזה Spiv.
*בונוס – אם מסתכלים רק על פרצופיהם של השנים במרכז ופוזלים מעט, אפשר לראות את שאר קבוצת הכדוריד.
עמר, סחטיין על ה-spiv.
הבחור השני משמאל מזכיר לי הכלאה משונה בין אמסטף לפינצ'ר.
אביעד, תעלה כל פעם תמונות שאפשר לדון בהן כל כך הרבה. P:
אכן, הדיון מאוד מעמיק.
P:
אהבתי.
אין לי באמת כוח להקשיב ללהקה שנראית ככה, ואני בהחלט מסכימה שהבחור בצד ימין מעורר גיחוך.
