פוזת אואזיס. רייפלז

הנה אוזלות להן השניות הפנויות של החורף שלי, בעוד אני קם ונופל על עתידי הגיאופוליטי בתקופת המבחנים הזו. כל כך הרבה דברים חביבים קורים שם בחוץ, בלונדון, פריז, טוקיו וירושלים, אך אני נאלץ לוותר. במקום לשתות משהו ברחוב, אני קורא עוד שורה ומוריד עוד אלבום. אשתדל להתמיד ולא להיעלם בין הספרים, אני מבטיח. על כל פנים, ימים כאלו מצריכים גם קפיצה קטנה ולא מושכלת ללהקות נטולות כל חזון אך גדושות בקלאסה בריטית. נו, משהו קליל כזה שמעורר גיחוך. נגיד, The Rifles.
כל עוד משפחת The Cribs אינה בסביבה עדיין (ואגב, ג'וני מאר הצטרף אליהם באופן רשמי, השם ירחם), אפשר להסתפק ברצינות התהומית של הרביעיה הלונדונית שלעיל. אני מבטיח, אין פה שום דבר יוצא מגדר הרגיל, אין כאן כל חידוש ואפילו אין פה כוונה לחדש. מה שכן יש באלבום הבכורה של דה רייפלז זה ים של קלילות בריט-פופית טיפוסית, כזו המיועדת יותר לבני 16, אבל למי כבר אכפת? יותר ויותר אני מוצא את עצמי בשבועיים האחרונים נותן מרגוע למוחי עם כמה מהלהיטים החביבים שלהם, אז חשבתי להקל גם עליכם את המחשבה.

The Rifles :: Sometimes
The Rifles :: Fool To Sorrow
The Rifles :: The Great Escape