יורג היידר × ×”×’ לסיים את ארוחות הערב המשפחתיות בנסיעה מקלגנפורט עד לסלובקיה כדי למזמז נערים בני 15. הקטע הוא שכולם ידעו על ×–×”, אך המשיכו לנופף בדגלי אוסטריה לצידו. אישתו ידעה, המאהב שלו ידע, הילדים ידעו, האקס שלו ידע וגם בעל המועדון שבו הוא × ×”×’ לבלות – ידע. כולם ידעו חוץ מאמא שלו, שחגגה 90 בדיוק ביום שבו יורג חזר מהמועדון אחרי מריבה עם המאהב (שהוא גם מספר 2 בברית העתיד האוסטרית), נרדם על ×”×”×’×” והתהפך אל מותו. תאמינו לי, אני כבר מת לשמוע את הפסקול שמישהו יקליט במרץ רב לסרט העתידי שיתבסס על חייו של יורג ×–×”. הלוואי ואולריך שנאוס ייקח את ×–×” על עצמו.

אך אל לנו לבזבז את זמננו במחשבות סרק שכאלה על ההיסטוריה חסרת המשמעות הזו. ההווה, חברים, נאה הרבה יותר. בין עשרות השירים שהושמעו בבית ×–×” במהלך היומיים האחרונים – עשרות, לא פחות, כבשו אותי. כעת אני נאלץ לחשוב מה יעלה בגורלי בשבוע הבא, כאשר ייתכן ואשכח עשרות מבין שירים אלה. אלא שאת שיריהם של Stricken City הלונודוניים אינני מתכוון להעיף מזכרוני בשנה הקרובה, נשבע לכם. יש להם זמרת חביבה (שלא ממש יודעת לרקוד), מקצבי פלסטיק שכאלה (או שזה אלסטיקה, אני לא בטוח), והם אוהבים ציפורים (ומוכרים חולצות שלהן), כמדומני. כבר שעתיים הם בלופ פה בסלון, עושים לי חשק להתעורר. נדמה לי שאעשה זאת. ×–×” פשוט הרי.

Stricken City :: Lost Art
Stricken City :: TakoTak
Stricken City :: Bardou