כבר כמה שבועות שאינני יודע להתעורר מאוחר משש בבוקר. אמנם לרוב אני עובד כבר בשבע, אך גם בימים נטולי עמל אני מעדיף לכוון את השעון לשעת הזריחה הזו ללא חשש. ארקייד פייר מעירים אותי כדרך קבע מהמכשיר הסלולרי הקטן, אני מתיישב לרגע לצד החלון, מביט על הערפל הירושלמי הקליל שעוד בוער בשמיים, מאפשר לרוח הקרירה לפלוש אליי, וכמו שחר צוברי ותיק מתרומם ביחד איתה ליום חדש ואיטי. בתקופה האחרונה, פחות או יותר בשלושת השבועות האחרונים, אני מתקשה לשרוד את הקונסטלציה שלעיל ללא סיועה החמים של ליז האריס, היא Grouper.

העלמה הצעירה, חובבת הישיבה המזרחית, מגיעה מהלייבל המועדף עליי ככל הנראה, Type Records, וממשיכה מסורת קולגיאלית משהו של ריגושים מעודנים המשתלבים בעונג גדול בדממות של שעות בוקר מוקדמות או בסערות הנפש של הלילות המתקדרים. האלבום החדש שלה (Dragging A Dead Deer Up A Hill), שלישי במניין, הוא בדיוק מה שאנוכי וכמעט כל אחד מחבריי היינו מייחלים לו ברגעים של געגוע לצינה כלשהי. איך אני יודע זאת? אני פשוט כבר מכיר אותם, ויודע שניחוחות של Slowdive מכוסים בטינופת של Flying Saucer Attack ו-Bardo Pond הם דבר שבשגרת הכמיהה המיידית. בעבורי, די בקלות מדובר באחד האלבומים הטובים של העת החדשה, זו שהחלה לפני כמעט שנה, עת עלינו לעיר הבירה. בחרתי שלושה שירים מדוגמים במיוחד כדי לפשט את כל כוונותיי האחרונות.

Grouper :: Heavy Water/I'd Rather Be Sleeping
Grouper :: Invisible
Grouper :: When We Fall