קיץ. כן, בטח

המחלה שבה אל קיטוני. סכין אחרי סכין ממוטטים את השלווה הענוגה שאחזה בי ובגרוני – וכל שנותר לי לעשות הוא להפעיל את ההסקה הירושלמית שלי, לעמעם את התאורה החמוצה פה וליפול למשכב על כסא הפלסטיק ×”×–×”. איש אינו מדבר אליי, פשוט ×›×™ אינני מדבר אל איש. ×–×” זמן טוב לשקוע בין כמה שירים חורפיים שנולדו רק לימים שכאלה.
אז אף על פי שכלל לא כתבתי עדיין את סיכום אלבומי 2007 שלי, אני מרשה לעצמי להפר את האיזון השברירי של עונת הסיכומים ולזרוק את העולם כולו אל 2008. משום מה, אני מתחיל להאמין בה – בשנה המתקרבת. אינני יודע כמה שעות שינה היא תקנה לנו, אך אולי היא לא עומדת להיות יבשה כמו שחששנו, אוהד ואני.
הנה, כבר כמה לילות שאני משתדל להאזין בקשב ל-Beach House מבולטימור, והם גומלים לי בחסדים מרגיעים שכבר שנים לא מסמסו את עצמותיי. אלכס וויקטוריה האלה, צמד יפיופים, פורטים על נבל הסדקור והדרים פופ כמו שני מלאכים בשמי אל קודס שלי. הלא מאוחדת.
האלבום החדש שלהם, Devotion שמו, הוא להם השני במספר ויש לי כוונות טובות בכל הקשור למערכת היחסים שלנו. אני אתן לו את הספייס שלו בחורף, והוא עשוי להשיב לי בסתיו, עת אמריא לי לטיול שובב בארצות קרות יותר. אני חושב שאני משוגע. מה לי ולסתיו עכשיו?

Beach House :: You Came To Me