חשיבותה של רצינות

במסגרת מאמציי המתישים להיאבק למען שלום עולמי, צדק חברתי והתעלות תרבותית – נאלצתי להתמודד אמש עם פלישה חסרת תקדים לריבונותי המעורערת: עטלף חירבן עליי. לא ציפור, לא תנשמת ואפילו לא אמריקן איגל שרירי. ברחובות הנטושים של חיפה אין רחמים, וגם הטובים ביותר (או לכל היותר, הנועזים ביותר שעוד לא נואשו) זוכים לתשומת לב חגיגית, חמה ונוזלית. אולי אני אמור לקחת את כל הסיפור המחורבן ×”×–×” בפרופוציה לאור הידיעה שאלושה ואיזו עלמה שהוא מחבב החליקו עם אופנועו על כתם שמן. אה, כן, פרופורציות. באמת שכחתי שהניחו פה בחוץ סוללת טילים חדשה. אני מת על הפסטורליה פה בפרובינציה.
אולם למען הסר כל ספק – אני ממש אופטימי. אולי ×›×›×” ×–×” כשאתה מגלה שאחד המוזיקאים החביבים ביותר במערכת השמש חובק אלבום חדש (וגם אי.פי, אבל עליו נדבר בפעם אחרת). קית' קאניף, הברנש המכונה לעתים Goldmund (ולעתים Helios), החליט לרגל החגים לפנק את מעריציו זוללי הכבד הקצוץ ברחבי העולם עם Two Point Discrimination – והחגיגות בביתנו כבר בעיצומן: "אפשר לעבור לעיר קרה יותר", כתבתי לתמר, "לגולדמונד יש אלבום חדש".
מה לעשות שאצלנו אוהבים זמירות פסנתר שזורקות אותך ישירות אל יום השואה של שנת תשס"ח.

Goldmund :: Leading
Goldmund :: Shadow