Every Little Hair Knows Your Name

הנה מגיעים כל המשפטים הגדולים והרזים גם יחד, כל האנקדוטות הסנטימנטליות, הזיכרונות הבלתי נדלים מימי גשם של שנים אחרות, שבריהן של כמיהות שפעם ידעתי לצייר אחרת. הנה באים שבדים מקריחים רכובים על סוסים איסלנדיים כשדני מגודל ואהוב ניצב לידם, מטפסים כולם ביחד על תלי השטיחים שגלגלתי בשש דירות שונות, בולסים במשותף חלומות נאיביים על ימי ערפל. הנה מצטיירים להם מעצמם עצים גדולים יותר, בניינים נקיים יותר, ילדים מנומסים יותר, צעיפים עבים יותר, יינות טעימים יותר, דגים פשוטים יותר, ספרים רבים יותר, סופרים רבים יותר, ברנשים מרוחקים יותר, ימים קרירים יותר, חיים של אחרים. הנה מפזרים מול עיניי שורות ארוכות של מילים שידעתי כי יבואו בדיוק בשעה הזו, כששוב אין טעם לרדת אל המדרחוב הצר שבו אני מתנהל כבר שנה וחצי בלי רצון אמיתי להפוך לחלק ממנו. הנה חיוך, הנה פרצוף מיובש, הנה חיוך, הנה פרצוף חמוץ, הנה חיוך. הנה מתקרב שיאו של קיץ ארוך במיוחד, והנה תחושה של סתיו רציני שמגיח עוד שעה כדי לאכול את כולי, במכה אחת. הנה נולד לו האלבום החדש של ינס לקמן.

×›×™ הלילה ×”×–×” שייך לך ינס, במלוא הדרך. אותו עלם נצח שבדי – ×–×” שאינו יכול להיקרא גבר, בחור או נער – התפרץ במפתיע, מוקדם מן הצפוי, עם התקליט החדש שלו – I Know What Love Isn't, ולאחר כשלוש האזנות משותפות עם רעותה, עוד אחת בסלון האישי שלי ולקראת עוד עשרות אל תוך השבועות הקרובים, אני חש מואר שוב.
אמנם לעולם זה לא ירגיש שוב כבאוקטובר 2004, חולה במיטה בחיפה, אבל זה תמיד ירגיש נכון, במיוחד כהתחמקות מכל רצינויות אוגוסט. שוב, כמו במרבית שירי העבר שלו, ינס מצליח לשיר בחמידות אין קיץ על מפגעים רגשיים כאילו היו כל אלה ימים ורודים, צהובים בהירים, ירוקים עדינים, חביבים, מקסימים ונפלאים גם יחד. וזה כל היופי. זהו אותו משחק מודע לעצמו, אירוניה חסרת קץ ובושה, דכאון ובדידות מחופשים למרציפנים מצופי שוקולד. עשו את זה קודם לפניו, לא בטוח שעשו זאת כך. כי מאז בל אנד סבסטיאן של שנות התשעים לא נשמע בחלל היער הקטן והמדומיין שלנו כינור שכזה.

Jens Lekman :: I Know What Love Isn't

Jens Lekman :: Become Someone Else's

Jens Lekman :: She Just Don't Want to be With You Anymore

האלבום המלא והיפהפה