לישון שלוש שעות בלילה באמצע השבוע מבלי שבכלל השתכרת או רקדת או שרת או טסת או נולדת או הקאת – זו פריבילגיה השמורה ללילות שבהם הפרחים הכסופים מגלידים מאינספור געגועים. לישון ×›×” מעט, כאשר גם ×›×›×” לא הזדקקת למעט מן המוות היומי ×”×–×”, זהו לוקסוס מיותר הניתן לך כאשר אחת מן הדמויות החשובות לך ביותר יושבת לצדך בסלון, רגעים אחרי גשם בלבו של החורף, וגם היא – או במקרה ×–×” הוא – אינה מעוניינת בחידלון. להתעורר מסוחרר בבוקר צונן אחרי שינה שבכלל היתה שנת צהריים דלה, זהו הרגע שבו אתה ×—×™. נפרד בפועל מגעגוע אחד ומחליפו באחר, צבוע קולות רסס, מהופנט מן הצעידה הארוכה שעוד מונחת לפניך ביום העתידי, בתחילתו של שבוע ארוך, באמצע החיים.

רגע לפני שאלושה, חברי היקר, עולה על המטוס בחזרה למדינה הסקנדינבית השלווה שבה הוא ×—×™ עם אהובתו, התעוררתי. ללא ×”×’×” בפי כמעט, הפעלתי מחדש את Narrow, האלבום השני החדש של Soap&Skin, כדי להתחמם מגבישי הקרח שלה. הפרויקט המופלא ×”×–×” של אניה פלשג האוסטרית הוא כל מה שהזדקקתי לו כדי להסתחרר. כמו באלבום הראשון לפני שנתיים, ידיה נוגסות ברוך על פסנתרה, שירתה גוססת כצעצועים המונחים מוזנחים בפינת חדרו של ילד המשתנה לנער – והמכלול מבודד כל כך מכל שאון המחשבות הפרוזאיות הגדולות.

די פה בשיר אחד כדי להבין את הזמן, די בהאזנה ל-Vater הפותח את האלבום ומונח כאן למטה כדי להתפורר. שלושת הבתים הראשונים ביצירת המופת הפואטית המולחנת הזו, המושרת כולה בגרמנית, הצליחו – לראשונה זו תקופה ארוכה – להוציא ממני דמעת נפש. עוד לא לגמרי הבנתי אם כל ×–×” קורה בשל הידיעה על הפרידה הצפויה מאלושה או שבכלל – בצורה מוצקה לגמרי – בשל המילה, הפסנתר והשירה. אניח שהתשובה היא משולבת. על כל פנים, לפניכם ניצב אלבום המופת הראשון של 2012. פשוט כך.

Soap&Skin :: Vater
Soap&Skin ::Wonder
Soap&Skin :: Voyage Voyage
האלבום המלא והמעולה

עשו לעצמכם טובה והאזינו לגרסת האולפן קודם שתאזינו להופעה הזו, אבל בכל זאת: