רשמית אני ממתין דרוך ומוכן לסיומו של הקיץ. איבדתי בו כל עניין. אין לי רצון באבטיח קר, לא בחוף ים גדוש מדוזות, לא במכנסיים הקצרים שלי ואפילו לא באריכותה של תאורת היום. למעשה, שלא מרצוני את רוב היום אני גם מעביר בתוך בניין משרדים בעל קירות זכוכית, וכאשר אני שב הביתה אני מגיף את כל התריסים ומדליק את המזגן. צמצום העולמות הזה אל תוך אולמות מצוננים שמחוץ להם שמש מטיילת בסער, הניב פרי אחד שלו חיכיתי תקופת מה: החלום. חזרתי לחלום בהקיץ על חיים אחרים. שוב.

אני נח בפינות רחוב, מנגב את המצח פעם, פעמיים או שלוש, ואינני שומע דבר מן העולם הזה. די איבדתי בו עניין. לפחות עד שהחורף יבוא, אני מעדיף לבודד את עצמי מן העיר, מן הארץ, בעזרת החלום, שבינתיים מתרכז בטקסטים ובשירים. סיוע רב לכך אני מקבל מהצמד האמריקאי Altar Eagle, שמוציאים את בונבוני הפסיכדליה הקלה שלהם בלייבל האהוב עליי, Type. סביר להניח כי הם בעלי חלומות הפוכים לגמרי מאלה שלי, אבל כל צליליהם הם מחווה לחלומותיי.

האלבום החדש שאותו הוציאו באחרונה, Mechanical Gardens, הוא מחווה לשורת אמנים שעליה גדלתי בחיפה, דוגמת My Bloody Valentine, Amp ו-Windy and Carl. הוא בנוי שכבות על גבי שכבות של מרחק מן הקהל המתמוסס כלב חמוץ במשקעי זהב. מה שלאחד יישמע כנהימת שואב אבק המתפלש בשטיח, נשמע לי כמשק כנפי עוף החול שאמור לברוא אותי מחדש על גדות נהר, בערפל, עם פצפוצי קרח על דש הבגד. לחלום זה טוב, במיוחד כאשר מוזיקה היא שאחראית לאסתטיקת החלום שלך.

Altar Eagle :: Battlegrounds
Altar Eagle :: You Lost Your Neon Haze
Altar Eagle :: Spy Movie
Altar Eagle :: B'nai B'rith Girls
האלבום המלא והמעולה