לפני כמה שבועות, בערב גשום במיוחד על הכרמל, קניתי לאחיין שלי איתמר הקלטה של פטר והזאב. כשהגעתי עם התקליטור הכחול לבית הוריו, היה קצת פחד באוויר. ברחבי ישראל, כך הבנתי, חיים המוני מבוגרים בגילאים שונים אשר נושאים עמם טראומת ילדות כזו או אחרת מהצלילים המפחידים לכאורה שמלווים את הסיפור הפשוט הזה. הרוב זוכרים שיש זאב גדול, המלווה בקולות רמים של שלוש קרנות יער מאיימות. משום מה, איש אינו זוכר את המחוות העדינות של הציפור הקטנה, המגחכת את היראה מהטורף השעיר בעזרת משפטים ילדותיים ומנגינות פשוטות.

האמת היא שגם אני לא ממש זכרתי אותה משום מה כאשר האזנו ליצירה של פרוקופייב ביחד, איתמר ואני. האמת היא שקשה היה לפספס את אווירת הפחד הטהור שהשתלטה על חדרו החשוך בשנייה שבה נכנס הזאב לחצר. ואולי דווקא בגללה, קל היה לו ליהנות מן השחרור הגדול שגלום בפיזוז כנפיה של הציפור וחלילה. שחרור שהתגלגל עד לצחוק רם, וחיוך זקור. "איתמר למד להבדיל בין צליל הסתיו לצליל האביב", חשבתי אז לעצמי. אולי גם הוא יהיה מסוגל להתרגש בשעת בוקר מוקדמת, כשיזדקן, דווקא משירים שיביאו עמם קרן שמש.

בסופו של דבר, כך עובדת המוזיקה: היא בונה את המציאות, ומשלימה מציאויות הזקוקות להשלמה. במקום שבו ×™×’×™×— פחד – תכנסנה קרנות. במקום שבו אמורה להופיע תחושת הקלה – ייכנס החליל. בבוקר חשוך, גדוש ערפל, יופיעו ילדים כמו Dirty Gold. שמש זהובה של מלודיות ונוסטלגיה בין גלים.

לפני כמה חודשים חשפה אותנו מירי לשירם המרגש, שעשוי להיוותר כנצחי במונחי השנה הקרובה, California Sunrise. באחרונה הוציאה להקת זהב מלוכלך EP חדש, Roar שמו, והוא כולל עוד כמה ריצודי אפרו-פופ מחופי קליפורניה. כאלו העשויים לגרום גם לחובב מבולים לרצות לנבול בחול ספוג שמש. כי כך אמור להישמע אביב, בבואו או בסופו של יום.

Dirty Gold :: North
Dirty Gold :: California Sunrise
Dirty Gold :: Overboard
Dirty Gold :: The Quiet Life