אני מוכן להישבע שירד עליי גשם באוגוסט. מוריסי בדיוק סיים את הופעתו, שבמהלכה הוא לחץ את ידי השמאלית פעמיים, ורעותה ואני פסענו אל עבר שעות אחרונות על אדמת איסלנד. מאז, אני מוכרח לציין, אני רק מזיע ומזיע את נשמתי.

הוא נוגע בי

את השלל שרשמתי לעצמי בשבועיים על אי בודד וקריר לא רחוק מהחוג הארקטי – נדמה לי שאיש לא יצליח לשחזר, לפחות לא בשהות קצרה כל-כך באיסלנד: חזיתי בהופעה של סיגור רוס בפארק נאה במרכז רייקיאוויק, רק שעות אחרי הנחיתה; חמישה ימים לאחר מכן כבר צעדנו 4 חברים אל עבר דפנות הפלא שיצר סוסו של אודין בפארק אסבורגי, שם שוב חיכו לנו אותם סיגור רוס להופעה שנייה תוך פחות משבוע. ישבתי לי בשורה הראשונה, מתמוגג כולי מהמלחמה האמנותית שהתנהלה רק בראשי שהפך קפוא; שמונה ימים חלפו וסטיבן פטריק מוריסי עלה על בימת הלאוורהול שליד האצטדיון הלאומי של איסלנד. שוב שורה ראשונה, אקסטזה ילדותית עלא ליל אהבה בצמח, וחוזרים הביתה.

ילדים וסולן נחמד באסבורגי

עוד קצת תמונות פה.
———————————
ובכן, מאז עבר כבר שבוע, שבמהלכו הספקתי לאבד את קולי, את סינוסיי ואף את מצב רוחי שנסק לגבהים חדשים על הרי בזלת אי-שם בקאלד'ידאלור. מתברר אמנם, שהרבה מוזיקה חיננית נעלמה מאוזניי בשבועות האחרונים. לא מזמן, למשל, יצא אוסף כפול תחת השם Confuzed Disco, המאגד את מיטב הדיסקו, הניו-וייב והפוסט-פאנק האיטלקי שיצא מבולוניה בסוף הסבנטיז וגם בתחילת העשור ההוא שאחריו. בניגוד למצופה מחבורה של איטלקים אוכלי קנלוני שמשחקים כדורגל משמים וקונים שופטים, הסטונדטים האלה דווקא הביאו אותה בכמה יציאות סיטי הול אולדסקול מטורפות. לאור העובדה שאני נחנק לגמרי כאן בדירה, אחדול מלכתוב, ואתן לכם להאזין לשירם של משפחת הפאנק.

Funky Family – Funky Is On