אנחנו גאים להציג את העיצוב החדש. ניצן, מעצבת מוכשרת, דיג'יי בחסד ואחותי, עשתה אותו. כשראיתי אותו בפעם הראשונה, זה מה שחשבתי:

אם הייתי יכול, בעולם בלי הבעיות של התדלדלות יערות הגשם, ההתחממות הגלובלית, מחירי הנדל"ן והעדר הממון, הייתי שולח לכם מגזין הביתה במקום לכתוב פוסט. מגזינים בפרט ודפוס בכלל זה מדהים. אין תחרות ותחליף לריח של נייר שמודפס עליו משהו יפה, ואם זה בא ביחד עם מוסיקה מרגשת ותמונות מרהיבות של אנשים מוכשרים ומזוקנים שגנבתי ממישהו אחר, זה בכלל היה יכול להיות נחמד. אבל הגענו למצב שבו אין ברירה וחייבים להתגמש ולקבל את הקידמה בזרועות פתוחות. אז בלוג.

אני לא אכחיש שיש לבלוג כמה יתרונות, אבל בעולם המודרני כל יתרון מסתיר מאחוריו נוסטלגיה למשהו עם קסם שעובר מהעולם (רשימה חלקית: פולארויד, תקליטים, מכונות כתיבה, ספרים, גלויות, עיתונאים, אינטרקציה בין-אישית). כנראה שפשוט נאלץ להתרגל. אני חושב שהעיצוב הזה הוא הכי יפה שהיה לנו אי פעם (שזה כבר די הרבה זמן), ושמה שאני אוהב בו זה שבא לי להדפיס את כל הפוסטים ולתלות אותם על הקירות. זו דרך מצוינת להתרגל לקידמה. עוד לא לגמרי התאקלמנו בעיצוב, אולי עוד נשנה דברים בזמן הקרוב או הרחוק.

זה רובין

לרגל העיצוב החדש, חברינו מה-Fleet Foxes החליטו להוציא אלבום חדש (קראו לכך ביצה ותרנגולת, אם תרצו). מיותר לציין שהדבר שהכי מעורר בי חרדה זה אלבום חדש של להקה שכל הדברים שהקודמים שהיא הוציאה היו מצוינים. זה כמו להוסיף עוד קומה לבניין קלפים עצום. הפעם נראה שהניתוח עבר בהצלחה, ולמרות שהאלבום הזה פחות עצוב, יותר מופק, יותר מסובך, וכל הדברים האלה שנוהגים לחשוש מהם באלבום שני – הצלחה מסחררת. בעיני לפחות. עיני הם עיניו של גרופי בן 28 בכל מה שקשור ללהקה הזאת.

אריך הנגן נקרא Helplessness Blues אבל הוא ממש לא מורבידי כמו שזה עלול להשמע, והוא יוצא בשלישי למאי בחנויות התקליטים הקרובות למקום מגוריכם.

Fleet Foxes – Montezuma
Fleet Foxes – Helplessness Blues

אם מישהו מוצא באגים בעיצוב או משהו כזה, הוא מוזמן להסב את תשומת ליבנו לעניין.