שלושה ימים לא הפסיק לרדת גשם. לא הפסיק במונחים אירופיים, אני מתכוון. שלושה ימים בהם לא היתה דקה אחת של הפוגה, שלא לדבר על אור כלשהו. מספרים שבעירי יש כמעט 90 אחוזים של ימי גשם בשנה, כך שאני ממש מתחיל להאמין. קשה מאוד למצוא את האיזון המוזיקלי הנכון בסופי שבוע מן הסוג הזה, אשר מתחילים בצעידה בין שלוליות בדרך לסניף הדואר, ממשיכים בריצה לילית בין שכונות עם אזניות וקאט קופי, ומסתיימים הלילה בהופעה של Twin Shadow. על כל פנים, בהשוואה לכל המתוכנן בעתיד הקרוב – אינני יכול להתלונן. אסור לי. על מנת לשמור על זריחה נשמתית, אני משמח את עצמי עם השמחות של אחרים, נאמר עם האלבום החדש של Papercuts.

כמה עדינים הם ג'ייסון רוברט קוויבר וחבריו מקליפורניה, כמה נאיביים הם, כמה על-זמניים. כל שיר ושיר באלבומם החדש Fading Parade (שם שמשקף לגמרי את הצלילים המדוברים, אגב) יכול היה להיות חלק מאותם אלבומי Sadcore ניינטיזיים שידעתי בחיי, או לחלופין פשרה מדומה בין יו לה טנגו ו-Fleet Foxes. סוף השבוע האחרון היה משותף, לי ולהם, בתאורה העדינה הרגילה שאוחזת במושבי לצלילי הרוח הצפון אירופית העייפה. זו אשר נושבת לעתים בכוח, רק על מנת לזרוע מעט אביב באדני החלונות. ללא הצלחה מרובה.

Papercuts :: Do You Really Want to Know
Papercuts :: Charades
Papercuts :: Do What you Will
האלבום המלא, זה היפה