ניל, יא חביבי, עראק כבר טעמת?

היום הוא יום מוזר. על רקע העובדה שלראשונה השנה חשתי בלחות הישראלית הכה מחורבנת, היום גם גיליתי שכנראה ולא אזכה לחוש בצינה או בגשם בחודשים הקרובים. לא איסלנד, אולי גם לא אנגליה, ייתכן שאסתפק בברזיה שבגן מנייה – זו שממנה שותים כלבים כשמשעמם להם.
בחיפה, כמו בתל-אביב, בגיל 23 כמו בגיל 17, אני מתנחם לצליליי Slowdive. האלבומים של הבוהים הכה אהובים עליי, על חבריי ועל אולריך בעל המבטא הגרמני, יצאו לאחרונה בגרסאות מעודכנות, משודרגות ובעלות תוספות מיוחדות. הראשון מבינם, Just For A Day, (כנראה אחד מ-5 האלבומים החשובים של חיי) מגיע בתוספת כמה משירי האי.פים הראשונים. אחד מהם, הזכור לי לטובה עוד מהימים שבהם לא היו לי חלומות גדולים, הוא She Calls. הרי הוא לפניכם, במלוא תפארתו.

Slowdive – She Calls