אני מאוד אוהב הפתעות. כלומר, לא כאלו הכוללות בריכה, בלונים והמון צחקוקים, אבל בהחלט כאלו אשר מציבות מולך תמרור ×—×™× × ×™ ועליו הכיתוב – "באמת שלא האמנת שזה יקרה, נכון?". אם להיות כן, הרי שלמען האמת אני מחבב אך ורק הפתעות קולינריות ומוזיקליות. בסופו של דבר, די נחמד לנגוס בדבר מסוים ולגלות שטעמו הפוך לגמרי מזה שחשבת. כך קרה לי בפעם הראשונה בה אכלתי פטל טרי, כאשר כל ציפייה למתיקות מעודנת התערערה עם משב החמיצות המעודנת עוד יותר. בעולם המוזיקלי קרו לי דברים דומים עשרות פעמים. מתי ×–×” קרה בפעם האחרונה, תשאלו? אתמול.

אתמול הודלף האלבום החדש של Mystery Jets, גיבורי נעוריי הירושלמיים לפני שנתיים, הלהקה אשר סייעה לי להרקיד המוני אנשים שמחים יותר או פחות בשנתיים וחצי האחרונות. לפני כמה שבועות, כאשר האזנתי לסינגל הראשון ששחררו מן האלבום – נחרדתי. הוא לא × ×’×¢ אליי, לא שר לי ולא ניסה להיות נחמד אליי. עזבתי אותו. בדיוק בשל כך, כאשר לחצתי אתמול בבוקר על כפתור ×”-Play כדי להאזין ל-Serotonin החדש של ×”×’'טס, הייתי משוכנע ×›×™ הדייט ×”×–×” יסתיים בלא כלום, בפרידה לאחר ארבעה-חמישה שירים. ואיך אומר זאת כעת? הפתעה. באופן בלתי יאומן בכלל, מדובר ביצירה נוגה, מלודית, קליטה ונהדרת. אין פה להיטי ענק כמו ב-21, אלבומם הקודם, אבל יש פה אביביות מתפוגגת וצבעוניות מרוסנת. נו, עוד אלבום מקסים ל-2010. אני מתחיל להתייאש.

Mystery Jets :: Alice Springs
Mystery Jets :: Dreaming of Another World
Mystery Jets :: Waiting on a Miracle
האלבום המלא והמעולה