אפריל נגמר עוד רגע, והנה אני במרחק של שלושים ואחד ימים בלבד מיוני – אותו חודש ידוע לשמצה שמסלף מציאות ויוצר הוויות מפוררות בחיי באופן מסורתי. בעוד כמה דקות ימלאו לאחותי 40 שנים, ולרגע אחד אני חש זקן יותר ממנה, ×¢×™×™×£ יותר ממנה, אפור יותר ממנה. אבל זהו רק רגע, ורגעים אינם יותר מפיסה משומשת החולפת ביעף. הם רק מחכים שמישהו יחדול להתייחס אליהם כאל בעלי משמעות עוצמתית – ואז הם נותרים עירומים במערבולות תופים אלקטרוניים והרמוניות של אחרים. זקן אני הרגע, אך המוזיקה שלי צעירה ואוורירית.

אני מתבונן על Small Black ויודע כמה טובים הם אליי. ישירות מברוקלין, כמו מיליונים אחרים, הם אופים במהירות להיטי בזק התואמים את רוח התקופה הזו: ערפל שברירי של אחרי חצות. במסורת הלו-פיי הזו שהשתלטה עליי כהוגן באחרונה, הם מקציבים לי קצב חיים אורבאני זר, כזה שמתחיל ונגמר בתחושת ניכור מכל מה שאני רוצה. יש להם EP ראשון, מרענן כל-כך, מרגש עוד יותר, שנושא את שמם אל עבר עתיד אמנותי מבטיח. ועם זאת, גם לי כבר ברור, שאין זה מבטיח קריירה גדושת פרלינים. לפחות ההווה אדיר שכזה.

Small Black :: Despicable Dogs
Small Black :: Pleasant Experience
Small Black :: Black Lover
ה-EP במלואו

קליפ אהוב: