עדיין לא ממש ברור לי איך סרז' גינסברג שרד טיסה של חמש שעות מפריז לת"א בלי לעשן. מסתבר שהחליט להגיע לביקור שורשים למשך שבוע, בעקבות אודרי טוטו שהחליטה לעשות עלייה, ועברה לגור ברובע הארמני בירושלים. חמוש במשקפי שמש סבנטיזיים וזיפים, קיווה שאיש לא יזהה אותו בפרובינציה המזרח תיכונית. בישרתי לו על התפרצותה של שפעת העופות, הוא אמר שזה טוב ויפה לראות את כל בעלי הכנף נשחטים באלפיהם, אבל בכל זאת הוא ציפה לראות משהו יותר מקומי כשהגיע לכאן, קדחת הנילוס נניח.
החלטתי לקחת אותו לריף ראף, שירגיש את טעמו של הדשא במגרש הביתי. אחרי פלירטוט קצר ליד השירותים עם בעלת המקום (אמר שהיא מזכירה לו את ג'יין בירקין), הוא מתיישב על הספה הפינתית הסמוכה לשירותים ומתחיל לחבר סיגריה בסיגריה, כמו שרק סרז' יודע. שאלתי אותו לפשר גוון העור האדום שלו, הוא אמר שלא היה מנוס מלהפוך לעוד צרפתי שצולה את עצמו על החוף של ת"א. קרם שיזוף? סרטן זה לחלשים, הוא אמר לי, בעודו מדליק עוד סיגריה. סרז' סיפר שבדרך חזרה מהים למלון ראה שהתחילו למכור פה Gauloises. זה בשביל העולים החדשים מצרפת, ממש כמו אודרי, טענתי. אנחנו בוחנים יחדיו את הקהל במקום, הוא טוען שהמיתוס על זה שהבחורות בישראל הכי יפות בעולם שווה לתחת, אבל פה, על הספות סביב, יש כמה שהוא היה עושה להן אלבום.

serge gainsbourg – melody