טיפות

כל העולם ישן כבר. ברד רך מחליק על המסגרות המפרידות ביני לבין הקור, ועדיין אין בי דחף זר להחליק אל השטיח ומשם למיטה. הכי קל להיצמד אל חלומות מתגשמים, להניח את הראש על השולחן ולהתבונן על הצל הגדול של עצמי שבדיוק מחפש לעצמו שלווה אדירה. מן הרמקולים היא נובעת, אותה נינוחות נמעכת שמטיילת בין פורטלנד לדנמרק. אני מתבונן על התבל אותו היא הפליאה למצב מולי, ואני פוחת. הברד מתחלף בגשם שמתחלף באוויר צונן, והלב נחמץ מול שקיעה לא צפויה. Heather Woods Broderick שמה.

Heather Woods Broderick :: Something Other Than

תמיד ידעתי שלאמן החשוב של לילותיי, Peter Broderick, יש אחות. היא הרי מופיעה בכמה מתצלומי התקריב הנוגים שהוא מעלה לפליקר פעם בכמה ימים, והיא אפילו שרה עמו בכמה מרגעיו האפלים ביותר. ועם זאת, תוך שבועיים הספקתי להאזין לשני אלבומים חדשים עליהם היא חתומה, ומעט התעצבתי. אינני אמור להיות עצוב עכשיו, את זאת אני יודע, אך כנראה שצליליה גדולים מידיעותיי. על האלבום הראשון, אסופת שירים אורבאנית המוקדשת לפורטלנד, לא ארחיב. על האלבום השני, From The Ground, שיצא בסתיו האחרון – איאלץ להתרפק. זהו גן פרחי ערש רוטטים המחפשים מנוח ללא הרף, ומתגלגלים בין פסנתר אחד לקולות טעוני חורף. מחר, בדרכי לצפון הארץ, אל העיר המביטה אל הים מן הגבהים המינימליים, אצייר באדים על שמשות האוטובוס לכבודה.

Heather Woods Broderick :: From The Ground
Heather Woods Broderick :: Back Room
Heather Woods Broderick :: Cottonwood

האלבום המלא והמופלא

בית שני

על עץ אחד משמאל יושבים פתאום שני תוכים ירוקים שלא ממש קשורים למציאות העירונית שלי. הם עזבו בית, כלוב, ומחפשים כנראה את יער הענן שמישהו פעם הבטיח להם. על העץ השני, זה מימין, עובד במרץ נקר חינני על חור קטן. הוא בונה לעצמו בית חדש – רגע לפני שיגיע לכאן סופשבוע גשום שוב. אני מתבונן עליהם, על שכניי הירושלמים המעופפים, וחש כילד טבע. אינני יכול להסביר מדוע אני חש כך כנראה, אבל אני מרגיש שמשהו בי מתמוסס.
ואולי כל זה קורה בגלל Peter Broderick. כן, שוב פעם הדני האהוב עליי קופץ לביקור. ממש לכבוד הציפורים תרות הבית פה בחוץ, יש לו אלבום חדש, הפעם במשותף עם Machinefabriek ההולנדי, אותו הוא מגדיר כמוזיקאי האהוב עליו בזמן האחרון. הכל ב-Blank Grey Canvas Sky נוגה למדיי, מרטיט נפשות הרוטטות גם כך, ומרכין שמשות המתקשות לשקוע. יש משהו בפסנתר של ברודריק שמצליח לכשף אותי כל כמה חודשים מחדש. כל פעם הלחיצות הן שונות, הרקעים מתחלפים, אך התחושה נשמרת. לאור היותו אחד האמנים הפעלתניים ביותר שאני מכיר, מחמאות מעין אלה אינן דבר מובן מאליו. יום יבוא ואיאלץ לומר לו את הכל בפנים.

Peter Broderick + Machinefabriek :: Homecoming
Peter Broderick + Machinefabriek :: Rain
Peter Broderick + Machinefabriek :: Planes
האלבום המלא

36 דקות של שקט

אחד האמנים החשובים של השנה האחרונה שלי שוב חוזר אליי. לא הייתי צריך להמתין רבות עד ש-Peter Broderick, הדני-אמריקני שעליו כבר פיזרתי את מילותי פעם או פעמיים (וגם היה בסיכומי השנה הקודמת) ישוב. העניין הוא שהפעם הוא מגיע במצב צבירה אחר לגמרי, על קסטה. כן. לפני כמה שבועות הוא שחרר 300 עותקים בלבד של הקלטות אינסטרומנטליות בייתיות המאיישות שני צדדים, כ-18 דקות כל אחד, כמעט 36 דקות של רוך, צינה וכאב לב עמוק וחסר פשר. לאלבום, או שמא זהו מיני אלבום, קוראים "10 דואטים" וכשמו – הוא מורכב מעשרה דואטים בין כלי נגינה שונים. לכל קלטת צורפו 10 תצלומי פולארויד חינניים שמתעדים את זוגיות האינסטרומנטים, וככה זה נראה. להלן הזוגות:

צד א'
1. פסנתר + פסנתר צעצוע
2. גיטרת טיולים + מכונת רעמים
3. ויולה + לפטופ
4. רעשן + קלימבה
5. אורגן + פעמוני יד

צד ב'
6. כינור + פה
7. מנדולינה + תרמין
8. טייפ שדה + נגן גלויות (כזה שמנגן בתוך כרטיסי ברכה)
9. גיטרה קלאסית קטנה + כינור
10. בנג'ו + פסנתר

כל 300 העותקים של הקסטה נחטפו אחרי שבוע, וכעת כל שנותר לי הוא לשקוע שוב בעזרת השקט המוזיקלי שברודריק מתזמר פעם אחר פעם לחיי מאז היכרנו לפני כשנה. אינני מסוגל כל כך למצוא את המילים שיסבירו מה אני מרגיש כשהוא איתי באוזניות, ולכן פשוט אאפשר לכם להוריד את כל האלבום הזה ולנסות להבין לבד.

כאן.

ולמקרה ששכחתם במי מדובר, אני מצרף גם קטע מהופעה שקיים ביחד עם אחותו ועם חברי Balmorhea בפורטלנד בינואר האחרון. אחד הרגעים היפים.

האלבומים האהובים שלי, 2008, הסוף

וזהו, בצער רב, אני מודיע כי תמה השנה הנפלאה הזו. אחרי החלק הראשון של המצעד (כאן), עכשיו מגיע הקצה השני שלו. את המקום הראשון תוכלי להוריד במלואו, אז תכינו את האוזניות (אף שאני בטוח שרובכם כבר מכירים את האלבום הזה במלואו). ושוב, שנה טובה.

11. Grouper :: Dragging A Dead Deer Up A Hill

אחת לתקופה מגיחים לעולם אותם אלבומים אשר מגלמים בדיוק את החלומות הקלאסיים שלי. זה של Grouper הוא בדיוק זה. הוא ליווה אותי בעשרות חלומות כאלה ואחרים מאז הקיץ האחרון, ובעיקר סייע לי לדמיין מחוזות קודרים, ירוקים, נקיים ובעיקר קרים הרבה יותר. יש בו זכרונות נעורים מתרחקים, צלילי גשם על גג הרעפים בחדר בבית הוריי בחיפה, ובעיקר הזיה אחת גדולה שהחלה בימים בהם Slowdive היו אהוביי הגדולים מכולם.

כבר אמרתי זאת קודם
Grouper :: When We Fall
Grouper :: Heavy Water/I’d Rather Be Sleeping
Grouper :: Invisible
Grouper :: Stuck

========

10. Mystery Jets :: 21

אני מעט מופתע מעצמי לאור העובדה ש-21 של המיסטרי ג'טס ממוקם רק בתחתית העשירייה הראשונה, אבל אני מרגיש שזהו מקומו. אלבום הפופ הבריטי המשובח ביותר שנכנס השנה לעורקיו של אוהד שיגע גם אותנו פה בירושלים לגמרי. להיט אחר להיט, קליפ נפלא אחד רודף אחר השני, ואווירת חינגה מעודנת גדושה בחיוכים – אלה כולם היו סמליו. עם זאת, בניגוד לאלבומים רבים אחרים שנמצאים ברשימתי שלי – בחודשים האחרונים אני קצת מתקשה ללחוץ פליי עליו. אולי התרחקנו. אולי.

כבר אמרתי זאת קודם
Mystery Jets :: Veiled In Grey
Mystery Jets :: Young Love
Mystery Jets :: Half in Love With Elizabeth
Mystery Jets :: Flakes
Mystery Jets :: Two Doors Down

========

9. Pete and the Pirates :: Little Death

קבלו את האנדרדוג של מצעד האלבומים שלי. אין בו שום זוהר צפוני, לכאורה אין בו גם כל ייחוד מבריק, ואפילו בבריטניה ספק אם התייחסו אליו ברצינות שכזו. ועם זאת, לטעמי, מדובר באחד הדברים העדינים והנעימים ביותר שיצאו מן הממלכה בשנים האחרונות. כל-כך רך ומעודן, גדוש בפופיות טיפוסית ובלתי מתפשרת, קל לנגינה ביום קיץ ונוח להאזנה בעת אריזות ביום סתיו אפל באוסטריה. איכשהו, אני מוצא את פיט והפירטים קצת מעציבים, או שאולי זה סתם המבטא שלהם.

כבר אמרתי זאת קודם
Pete and the Pirates :: Knots
Pete and the Pirates :: Come on Feet
Pete and the Pirates :: She Doesn’t Belong To Me
Pete and the Pirates :: Eyes Like Tar

========

8. Bon Iver :: For Emma, Forever Ago

נדמה כי הגיעה השעה לכבות את כל האורות, ולו רק בכדי להישבר בפניו של בון איבר וקולו השבור עוד יותר. אני מביט בגופו המתעגל של הברנש הזה, ומתקשה להבין מנין בוקעים הצלילים הגבוהים האלו, אשר מצליחים לגרום לי להזיל דמעה בגין כל החלומות שבראה לי Grouper והתפוגגו ברגע שג'סטין ורנון (זה שמו האמיתי) פצח בשירתו. רק לחשוב שכינויו זה, Bon Iver, הינו פרפראזה לצירוף צרפתי שמשמעותו "חורף טוב" – והנה קיבלתם את כל התשובות שחיפשתם.

Bon Iver :: Flume
Bon Iver :: Skinny Love
Bon Iver :: Blindsided
Bon Iver :: Lump Sum

========

7. Peter Broderick :: Float / Home

ראשית כל, כאשר אמן כלשהו מצליח להוציא תוך שנה אחת שני אלבומים – הרי שעלינו להשתחוות. אולם כאשר שני האלבומים הללו מצליחים להתעלות ולכבוש עולמות פנימיים של בני אדם בישראל באופן משכנע כל-כך – הרי שכאן כבר המקום להתמסר באופן מוחלט. הבחור הדני הזה, שהפציע בפתאומיות בחיי פעמיים תוך חצי שנה בלבד, הפך את קרביי בקלות מוגזמת. פעם הוא היה אינסטורמנטליסט מובהק ובפעם האחרת היה הוא הסינגר סונגרייטר ששנים חיפשתי. שני אלבומים שנולדו לעת רביצה ליד האח. כן, בטח.

כבר אמרתי זאת קודם, וגם קודם
Peter Broderick :: And It’s Alright
Peter Broderick :: Below It
Peter Broderick :: Games
Peter Broderick :: Snowflake
Peter Broderick :: Another Glacier

========

6. Vampire Weekend :: Vampire Weekend

כבר שמעתי הכל: זה אכן נשמע כמו סטינג בטיול בנמיביה, וזה גם משעמם לחלקכם האחד או לא ממש מלהיב את חלקכם האחר. ובכל זאת, אלבום הבכורה של ארבעת הניו-יורקים הנובורישים הללו הוא אחד מסמלי 2008 שלי. כל-כך טהורה הפופיות שלהם, שלא לדבר על המלודיוּת הטפשית הזו, עד שאני תוהה מדוע העולם כולו עוד לא מחפש את דרכו באפרו-פופ גם כן. על כל פנים, דבר אחד בטוח יצא מכל האלבום הזה: עזרא קניג, הסולן, הוא החנון היהודי הלוהט בעולם!

Vampire Weekend :: A-Punk
Vampire Weekend :: Oxford Comma
Vampire Weekend :: M79
Vampire Weekend :: Cape Cod Kwassa Kwassa
Vampire Weekend :: I Stand Corrected

========

5. Bracken :: Eno About the Need

שוב שנה בלי HOOD, שוב ייסורי נפש קשים בשל העובדה הפשוטה שהלהקה האהובה עליי נעלמת והולכת. ובכל זאת, לא הכל אבוד. מדוע? כי כריס אדאמס עדיין בסביבה. הג'ינג'י הבריטי החליט לקחת תקליט אבטיפוס אחד שהקליט באולפן ולשלוח אותו למאות אנשים בעולם. כל האזנה לתקליט העדין פגעה באיכותו, שינתה את פני השירים וגרמה להם לבעבע מתחת לאדמה, והתוצאה היא Eno About the Need. מדהים איך לעתים הדממה שם נשמרת, ואז ברקע עוד מהדהד אותו קול מוכר.

כבר אמרתי זאת קודם
Bracken :: Second Guessing
Bracken :: Gain.Calderlike
Bracken :: Burning in
Bracken :: The Disconnect

========

4. Fleet Foxes :: Fleet Foxes

האלבום הזה פשוט מספר את סיפורה של חבורת נערי מקהלה אירופאים בני 500 שנה שהחליטו לעשות קאנטרי. בכל דרך אחרת זה לא היה כובש את ליבי. נדמה כי הבנג'ו מעולם לא היה אירופאי יותר, או שמא זוהי רק אפולוגטיקה שמקומה להסביר את התאהבותי בדבר לא לי. כל-כך הרבה בקרים נפתחו לצלילי השועלים האלה, ועוד רבים יותר היו הצהריים בהם שרקתי לי נעימות נוגות מתוך האלבום הזה, בעודי צועד בכל מיני שדרות חיים.

Fleet Foxes :: White Winter Hymnal
Fleet Foxes :: Ragged Wood
Fleet Foxes :: Quiet Houses
Fleet Foxes :: He Doesn’t Know Why
Fleet Foxes :: Blue Ridge Mountains

========

3. Foals :: Antidotes

האנרגיות מתפוצצות לי בפנים שוב, ואינני יודע מה לעשות עם עצמי. סקסופונים עולים ויורדים, ריפים בסיסיים מעל סריג 12 בגיטרה (שמגיעה כמעט עד לכתפיים), תספורות אינדי משובחות, מבטא בריטי בוטה למדיי, שיק של להקת Math-Rock משנות התשעים מול מקצב הליקופטר של Bloc Party וכל שנותר לי לעשות הוא לרקוד את כל זה פעם אחר פעם בראשי, בסלוני, במסיבתי ובחלומי. Foals הם הדבר הכי גדול שיצא מבריטניה בשנה האחרונה, ועל הזין שלי כל הנודניקים שבטוחים שזו סתם עוד להקה דאנס-פאנק. זה משהו אחר לגמרי. ואגב, חכו חכו לאלבום הבא.

כבר אמרתי זאת קודם
Foals :: The French Open
Foals :: Cassius
Foals :: Two Steps, Twice
Foals :: Balloons
Foals :: Electric Bloom
Foals :: Olympic Airways

========

2. Beach House :: Devotion

משעשע שדווקא האלבום הראשון עליו כתבתי השנה (למעשה כבר ב-2007, לפני סיכומי אותה שנה) הוא זה שכמעט זוכה לבכורה במצעד. תחושת הנינוחות הכללית ששורה על כל שיריהם של ויקטוריה לגראנד ואלקס סקאלי היא שמצליחה להשיב אותי כל שבוע מחדש אל האלבום הזה. הקול העבה הזה, הגיטרות המתות האלו, תחושת הלוויה ביום אפרורי וכאב הלב המתמשך – כל אלו גם יחד מנצחים אותי בגדול.

כבר אמרתי זאת קודם
Beach House :: Gila
Beach House :: You Came To Me
Beach House :: Turtle Island
Beach House :: Holy Dances
Beach House :: Astronaut

========

1. Cut Copy :: In Ghost Colours

בעתיד, בשנת 2080, כשמישהו ישאל אותי איך נשמעה שנת 2008 שלי – אענה לו בפשטות: Cut Copy. אין עוד אלבום משובח מזה שהושמע בתבל בשנים עשר החודשים האחרונים, בזה אני בטוח. עם זאת, אני משוכנע עוד יותר כי אין אלבום אחר זולת זה, אשר סימל בעבורי – באופן אישי – את השנה החולפת: זוחל בין מדפי הספרים, רוקד בין שולחנות, מרקיד את כל האנשים הטובים במסיבות המנדט – ובעיקר מחייך לעצמי בשמש לנוכח ההפקה הנהדרת הזו – שנועדה להוביל את כולנו אל המקום הזוהר עלי אדמות: אוסטרליה!

בשל כך, אנא הורידו אותו במלואו – כאן.

מחר יהיה קר

ימים קשים עוברים עליי (נדמה לי שכבר פתחתי כך פעם טקסט כלשהו). בכל שעה נופלת עליי יצירת אמנות נוספת, אשר מגדירה בעבורי מחדש את הזמן הנוכחי. אני כבר לא כל-כך מצליח לעקוב בעצמי אחר שלל ההתפתחויות האלה, אבל אני משתדל. אני נע בנתיב חסר כל שחר בין איסלנד ליפן, בין ארגנטינה לניו-זילנד, מחפש קהילה חדשה במערב קנדה ומתרסק עם חבילותיי בבית חדש, בית נוסף, בקופנהאגן. אני, אני הוא היהודי הנודד, ההוא עם האוזניות והאף.

Peter Broderick :: Games

לפני כמעט חמישה חודשים כתבתי בבועה הזו שלי על Peter Broderick לראשונה. אז יצא לו, לעלם הדני, אלבום ראשון, נהדר של ממש, וכעת באופן מופלא לא פחות – הוא מוביל אותי אל אלבומו השני במספר. שני באותה השנה, כן? ומה אומר ומה אגיד עכשיו, כאשר התענוג גדול מנשוא? האמת היא שאין לי תשובה מדויקת על כך. אולי פשוט אשתוק פעם אחת, ורק אומר כי בפעם הבאה שיירד עליכם גשם בשעת לילה לא מאוחרת מדיי – חיזרו אליו. או שבעצם אל לכם להיפרד ממנו לעולם.

Peter Broderick :: Below It
Peter Broderick :: And It's Alright

פטרוס הקדוש

כן, נו, יש לו מזל, אני יודע. פטר ברודריק

לפעמים נדמה לי שהדבר שהכי חסר בבית הזה הוא פסנתר. אינני פסנתרן דגול ואף לא בינוני, אבל אני יודע שבימים כמו אלו שנפלו עליי לאחרונה, כלי הנגינה הזה יכול היה להפוך לידידי הטוב ביותר. סתם כך הייתי לוחץ על סול גבוה, מצמיד לו סול נמוך, ומתופף איזה סטיב רייך קטן על הקלידים בשביל השכנים. הייתי מנסה לנגן שוב קצת גולדמונד, ואחרי זה עמל על וריאציות לפסנתר מאת Efterklang, ובערב קודר במיוחד אפילו הייתי מנסה לחבר משהו משל עצמי. כך סתם, רק כדי להרגיע את מצפוני, שהתנדף לרסיסים קודם ביחד עם שאריות העמבה שאכלתי ישירות מהצנצנת. בינתיים, אין לי פסנתר, וכנראה שגם מחרתיים לא יהיה לי אחד – אז אני מחפש חלופות.
כבר שבוע שאני מתרגש עם עצמי מהאלבום של הברנש האמריקני הצעיר Peter Broderick, שעבר לא מזמן לדנמרק כדי לחבור לאפטרקלנג המדוברים בסיבוב ההופעות שלהם. מספרים עליו שהוא רק בן 21, אבל כמו דילן בשעתו, מייצר קולות של גבר בן 121. רק שהקולות הם קולותיו של הפסנתר, חברי בפוטנציה.
כמו ערפל חד-גוני וכבד, צליליו מכסים את שלל מחשבותיי וחלומותיי התפלים, ומעוררים בי תשוקות אפלות לזרוק לפח את כל האינדי שבעולם רק בשביל הצינה הזו. האלבום, Float הוא נקרא באורח סימבולי למהדרין, הוא אחד הטובים ששמעתי השנה, וכבר נמאס לי לנסות ולהיזכר באחרים. רגע לפני שאני נוסק למרומים, שיהיה לכם חג שמח.

Peter Broderick :: Snowflake
Peter Broderick :: Another Glacier