חתכתי לה קצת. הרוקו

אני אדם מוזר. לעתים אני מתגעגע לגרמניה. אני יושב בארץ קיט, שטופת שמש וגשם, מחר אני נוסע לחוף אקזוטי גדוש קופים וקוקוסים – ועדיין, אני מתגעגע למאכלים עמוסי שומן ורוטב חום, לריטר שפורט אולימפיה, לאוויר הקר ולסמייליז ההפוכים של בני האדם. אני במערב, לבי במזרח, ראשי במרכז אירופה. אני בוחן את מזג האוויר בדויטשלנד, מסתכל על הופעות, מחפש וידיאו של העימות הטלוויזיוני בין אנגלה לשטיינמאייר, וקורא עיתונות מקומית מבוואריה. אולי בגלל כל הסטיות הקטנות הללו Haruko נכנסה לחיי כמתנה קטנה.
העלמה היפנית-גרמניה הזו הנעימה לי ערב שלם אמש, לאחר שכולם כאן בעיר נרדמו כבר בתשע, בדיוק בזמן בו בברמן החלו לסדר את הלחמניות במאפיות. תחילה בא Autumn, Golden Trees ופיזר את הערפל, כיבה את האורות, והביא עמו אלבום שברירי ועדין, נוטף טל ודמע, ובעורקיו ג'ואנה ניוסום וחואנה מולינה. למעשה, ללא כל מאמץ, אני מסוגל לשבת שוב על מעקה החלון בחדרי לשעבר בהיידלברג, להשקיף על רוכבי האופניים עם בירה ביד אחת ורוח ביד השנייה. ככה זה. כשקוסטה ריקה נרדמת, שבים ועולים שוב עצי היער הקודם בו הייתי. חנק קל תמיד הטיב עמי.

Haruko :: Autumn, Golden Trees
Haruko :: The Mountain Adventure
Haruko :: The Bright Lights
האלבום המלא