לי האלבום בכללותו נשמע כמו זבל גולמי. בנימה אוטוביוגרפית: פושיאנטה היה גיבור הגיטרה הראשון והמשמעותי ביותר שלי ואני עדיין מנגב את הסמארק מהעין. זה לא מתוך ציפייה לרנסנס "היות בן נוער/to record water" (מבחינתי הכל מאז niandra משול לגלגול במדרון), כמו שזה מהרגע הראשון בקריירה שלו בו הוא הוציא אלבום שאריות מוחוממות, גם מבחינת הצליל וגם מבחינת הפאתוס. shadows collide לעניים.

לצערי , נראה לי שאני היחידה בעולם שלא מצליחה להתחבר למוזיקה של הבחור .
מוזר לי לקרוא ת'תיאורים עליו ואת הביקורות וכל דברי ההלל ואז לשמוע את המוזיקה . פשוט לא מצליחה לקלוט את כל ההייפ .

מה לא בסדר בי?!

ובכן, מה שמעת?

אממ ניסיתי אתה יודע שירים שונים פה ושם..לאלבום שלם הקשבתי לאלבום לפני אחרון שלו .
אבל רוב השירים ששמעתי היו יותר ישנים .

אני היחידה שלא מבינה ת'הייפ?

את לא היחידה שלא מבינה. כנראה שזה משהו שקשור לרגש.
אני אישית מוכנה לסגוד באופן אקטיבי לבנאדם ולא שיש לי דרך לתרץ את זה בצורה הגיונית.
או שאוהבים אותו או שלא.
אם בא לך לנסות שוב אני ממליצה על קטע אינסטרומנטלי קצרצר מתוך to record water שנקרא remparts.

תודה . ניתן לזה עוד צ'אנס …

אני דווקא חושב ש The Empyrean היא יצירת מופת, וטוען שחייב להקשיב לאלבום הזה לפחות פעמיים עם אוזניות, מגלים שם רבדים שקשה לקלוט כשהרמקולים לא צמודים לאזניים. בכל מקרה, אני מסכים שהחיבור אליו הוא לפני הכל ולגמרי ברמת הרגש. הרי את צווחות השאול שלו שכל ישר לא יכול לעכל, הוא פוגע ישר בלב.

Rather interesting. Has few times re-read for this purpose to remember. Thanks for interesting article. Waiting for trackback

זה לא ממש הזוי שהרובוט הזה מלנקק לפרסומת לויאגרה שהוא פירסם בפורום של רוטן טומטוז?

הכי כיף לראות שחזרת לכתוב שוב.

!!!