אופנה סינית תוססת. בייג'יות קוליות

בואו תשמעו סיפור קצר ליום של חורף: שלוש בחורות צעירות, לבטח סטודנטיות, פותחות עמוד לבנבן במייספייס, הן מעלות אליו כמה מהשירים שלהן, וכותבות כי הן מושפעות עמוקות מ-Wire, מלו ריד, מהביטלס ומ-Can. אה, הן גם מציינות למעלה שהן סיניות, אבל על אמת, ילידות ודיירות בייג'ינג. שקר כלשהו? לא ממש. גבירותיי ורבותיי, אני גאה להציג בפניכם את הגיבורות האמיתיות של ה-C-Indie, סצנת האינדי של סין (!!): Ourself Beside Me. והקטע הנהדר בכל הסיפור הזה הוא שאין מדובר בגימיק. אלבום הבכורה שלהן מבטיח קראוט-רוק בשילוב עם פוסט-פאנק, והוא מגשים את כל החלומות ההזויים שלנו פה בבית, ממש כמו עוגיית מזל מיובשת.

יאנגפאן, חיהאן (Xiehan) ואמי עושות שופינג ברחובות בייג'ינג, ואפילו – כך קראתי כעת – נחשבות לאלילות גדולות בסצנת הסטודנטים של שנחאי (אני כותב שורות אלה, ופשוט לא מאמין לכל זה). הן נשמעות כמו שילוב גדוש קסילופונים של Electrelane, Clinic ו-Can, ודי בכך כדי להסביר את מקור התענגותי. אני מודה שאולי סתם נתפס אני לסטריאוטיפים מטופשים, אבל באמת שלא ציפיתי שאזכה להאזין לדבר כזה שמקורו בממלכת הוון טון. עם זאת, לאור העובדה שלא פסק לרדת גשם כבר 15 שעות ברציפות, אני מתחיל להאמין שהכל אפשרי. היום סין, מחר אינדונזיה, מחרתיים אפגניסטן. כל העולם אינדי, לכל העולם יש מלודיקה ביד ולכל העולם יש Wire בלב.

שימו לב לצלצול האופניים בתחילת השיר:
Ourself Beside Me :: Sunday Girl
Ourself Beside Me :: Someone's Love Song
Ourself Beside Me :: Medicine Girl