אני לא יודע לרכוב על אופניים.
כשהייתי קטן עשו לי בוק בגינה החיננית והחיפאית של הוריי כשאני ישוב על תלת אופן לעוללים, מצויד בסוודר פסים כחול ונעליים מאתגרות. אחת לכמה סופי שבוע היו לוקחים אותי לטיילת בבת-גלים להתבונן על כדוריות הדם הצהובות של עיר הפועלים הנרקבת שעשו דרכן במעלה ההר, ובין לבין הייתי קורע את המסלולים המרוצפים מהקזינו ועד למטה של הרכבל. מעולם לא נפלתי. אבל אז באו הניינטיז.
רגע לפני מטחי הטילים העירקיים קנו לי אופני בי.אם.אקס לבנים ויוקרתיים מרופדים בספוגים וסקוטשים בכל פינה פנויה. לכולם כבר ×”×™×” את כל הבטחון שבעולם כדי להתגלגל במורד הרחוב, בדרך למורד רחוב אחר, שהוביל לעלייה תלולה גדושה בפניות חיפאיות – אבל אני נותרתי בגינה, מסתובב סביב השולחן. עם גלגלי עזר, שהיו גם הם לבנים, אגב.
מאז, לפעמים, הצלחתי לגנוב לכמה ברנשים את כלי-הרכב הדו-גלגלי שלהם, אבל לא הגעתי כך לשום מקום, רק לפינת בית-הלוחם והכנסיה הכרמלתית. אולם אז הגיעו The Rumble Strips והגניבו לי את הרגליים או את הידיים או את הראש. הזמר ×”×–×” שלהם, בחור אנגלי חסון יחסית שלמד אמנות בלונדון פעם, החל לנוע בתנועות מעגליות סביב איזו כיכר אירופאית במזג אוויר צונן – וכל ×–×” בעזרת אופניים בלבד. אני נשבע. מספרים שהוא וחבריו ללהקה רוכבים לפעמים עם The Maccabees לכל מיני מקומות אקזוטיים. אני עוד לא מאמין, במיוחד אחרי שמנצ'סטר הלכה הביתה הערב, אבל אני חושב שאלך לחלום שוב על אופניים. עם גלגלי עזר.

The Rumble Strips :: Motorcycle