25

The New Division :: True Lies
יש שירים בעלי שני גלגולים. את השקרים האמיתיים האלה הדבקתי לי לראש בתחילת יוני, בעיקר בזכות השילוב המשונה שבין הצרידות סטייל ליאם גלאגר לבין הריגוש הרגיל של הסינתיסייזרים הרכים, סטייל גלי הים. הגלגול השני הגיע בשש בבוקר ביום ראשון אחד, בדרכי לשדה התעופה לאסוף אורחת מרוסיה. איכשהו התגלגלתי אל השיר הזה, עייף ורצוץ, ואז בא רגע האמת שלהלן – וסחט ממני, משום מה, התרגשות עזה של עלם. עם דמעות טיפש-עשרה וכל זה.

רגע האמת ▲▲▲ 1:59: פה בדיוק, פה בדיוק הייתי עוצר את חיי כדי לנוע במעגלים סביב הזעקה הזו.

24

The Drums :: If He Likes it Let Him Do It
הנה דוגמה למקרה שבו אלבום מייצר כמה שירים מעולים, ובכל זאת דווקא אחד מן האנדרדוגים בו תולש אותי ממקומי. בסוף אוגוסט חברנו בלישה עבר לדנמרק, ואחת מתוצאותיו של אותו צעד קשה היתה ערב גדוש אלכוהול באמצע נחלת בנימין עם קופסה של פררו רושה קוקוס מטיב טעם. שכבנו על המדרכה, וכמו בימי השיא החיפאיים שלנו פצחנו בשירה גדולה של להיטי The Drums הגדולים. אני בכלל לא זוכר אם השיר הזה היה שם, אבל אני יודע שהוא אמור היה להיות שם. בעיקר כי הוא כזה פייבוריט לכל מסיבה, ובכל זאת לא יתנגן באף אחת.

רגע האמת ▲▲▲ 1:08 הכי דראמז שיכול להיות. בס כזה, גיטרה כזו ותופים כאלה. הכי טוב לי כשזה פשוט.

23

Male Bonding :: Bones
זה אולי לא הדבר האמין ביותר מצדי לומר, אבל לפעמים בלילות אני אוהב להוציא אגרסיות – במיוחד אם שתיתי בטעות ערק בחברת עצמי. וכשאני מנסה להיות תוקפני ואלים אני נוטה לסיים את דרכי עם ניו-וייב גרמני או לכל היותר עם מוזיקאים השואבים השראה בו-זמנית מגיטרות אמריקאיות ומהרכבי שוגייז ישנים. השיר הזה, הטוב ביותר בהיסטוריה הקצרה של Male Bonding הבריטים עושה את כל העבודות האלו כל כך טוב, עד שפעם – מרוב עצבים ישנתי איתו בלופ חצי לילה. עד שהתעוררתי. או שהיה זה השכן שלי, שכהרגלו דפק על הקיר?

רגע האמת ▲▲▲ 3:11: להיות הכי Ride שאפשר להיות מבלי להישמע גייז לרגע.

22

Chad Valley :: Now That I'm Real
משום מה, בכל פעם שאני לוחץ פליי על הלהיט האדיר הזה, אני רואה בראשי יום שמשי מדי שבו אני צועד את הדרך הקצרה והלוהטת מדי שבין האוטובוס לבניין שבו אני עובד. פשוט בתחילת הקיץ הזה, ניסיתי להחיות כל כך הרבה בקרים של עבודה עם כל הניצוצות שמפיץ ההרכב האוקספורדי המדובר, על מגוון ההרמוניות שלו והצלילים הגבוהים שבהם הוא בחר למולל את חלומותיי הקטנים, לקצת שקט של תחילת יום ארוך.

רגע האמת ▲▲▲ 1:28: אוף, אני חייב מסיבה, סעמק.

21

Iceage :: New Brigade
ושוב אותה אגרסיביות, רק שהפעם היא מגיעה מהלהקה הטובה ביותר שנושמת לאוויר של דנמרק בעת הזו. כמעט הארדקור, כן, אבל כשמדובר בהארדקור סקנדינבי – זה הרי חייב להיות מעודן, גדוש עונג של אמצע שבוע. השיר הזה הוא סיוטו של כל שכן בדירה מפוצלת, והבשורה הטובה ביותר שקיבלתי אודות עצמי בשנה האחרונה. כן, גם אני חולם לשבור קירות לפעמים. או לכל הפחות להתבונן באחרים שוברים אותם.

רגע האמת ▲▲▲ 1:32: ההתחלה הטובה ביותר לשיר אשר חי בנשמתו של שיר אחר.

20

The Soft Moon :: When It's Over
אלגנטיות היא כנראה פועל יוצא של בגרות, במיוחד כאשר מדובר במוזיקאים. על אחת כמה וכמה כשהם מוכשרים כל כך ואמורים ללמוד לנתב את מחשבותיהם אל עבר נשגב כלשהו. אין פלא אפוא שפאר היצירה של Soft Moon האמריקאים נולד בגילם המתקדם יחסית, בזכות אלבום מושלם – והדבר הזה – רוח רפאים מוזיקלית שמהלכת מעל מדבריות בקליפורניה ונוגסת בכל פיסת מחשבה על מים. כל השיר הזה גדוש בקדושה מפוררת לאבק, שהייתי משליך על העיר המטונפת הזו כדי שתתעורר. הלוואי ואת זה מישהו היה משמיע בקולי קולות ברמקולים ברחובות פעם. רק כדי להמם ולטלטל.

רגע האמת ▲▲▲ 2:49: כך אמור להישמע פחד – מצמית, מתמשך, חונק.

19

Jens Lekman :: An Argument with Myself
איך בשנייה אחת, במעבר חד ממדבריות קליפורניה בלילה – קל להיזרק אל אגם קטן בשיאו של קיץ שבדי. הנה הוא – ינס לקמן, האיש והאור, הטוב באדם, גבר מתבגר שקשה להצמיד לו כל תואר מרושע, אפלולי או מטנף. ברגעיו המורכבים ביותר הוא מנהל שיחות עם עצמו, וברגעים אחרים – שאותם הוא כבר לא שומר לעצמו מתברר – הוא אף מתווכח. כמה קל ונהדר לקפץ מצד לצד בחדר בן 20 מ"ר ולהאמין שהכל עומד להיות טוב יותר, קצבי למדי ועליז במיוחד.

רגע האמת ▲▲▲ 2:28: קשה שלא לחייך ולספור ביחד איתו.

18

Still Corners :: Into the Trees
ממש בתחילת השנה הזו הלכה לעולמה טריש קינן, סולנית Broadcast, וככל הנראה בעלת אחד מן הקולות האהובים עליי אבר. אולי לזכרה ואולי במקרה יצרו Still Corners האנגלים את השיר האדיר הזה, שכל כולו לקוח מהזיות קטנות, ממרדפי סנאים אחרי אגוזים שנשמטו מידיהם בגרם מדרגות, ומימים גשומים עד אין קץ. פעם אחר פעם אפשר ליפול פה ולפספס, ובכל זאת – פעם אחר פעם פשוט נופלים בשקט.

רגע האמת ▲▲▲ 2:10: הסחרור מתחיל אחרת, כשהתופים רועמים ברקע בכאילו. כמעט Broadcast.

17

Casiokids :: Golden Years
נורבגיה היא כמעט בירת המסיבות האולטימטיבית של המצעד הזה, בזכות המאמצים הגדולים של ילדי הקאסיו האלה. מדהים איך בכל פעם, אבל באמת בכל פעם, שבה אני מחייב את עצמי לעמוד עם השיר הזה – אני מסיים כמוחא הכף הפשוט בהיסטוריה. בתנועות מטופשות מימין לשמאל, ממש כפי שאחי לימד אותי לרקוד כשהייתי בן 6: בטפשות אך בתעוזה. לא מתקבל על הדעת שגם באיסלנד וגם בנורבגיה אנשים יודעים לעוף על החיים יותר מאשר במדינה החמה הזו. זו ההוכחה הנכונה ביותר לחשיבותו של חורף.

רגע האמת ▲▲▲ 2:35: זה הזמן להתחיל את החיים מחדש.

16

Grimes :: Crystal Ball
יש שירים רדופי רוחות ויש שירים הנושאים נגיף משונה שאינו מרפה מהם. מחלה כזו אוחזת בעוצמה גדולה בכל איבריו של כדור הבדולח, של השיר הזה. הצלילים רקובים, קלייר באוצ'ר הזמרת מצפצפת וחורקת, ואפילו המקצב השבטי לא אחיד. הפגמים המכוונים האלה חוברים יחד במיסתוריות לילית המסתלסלת לי מסביב לצוואר בזכות הפקה אדירה ועיבוד מושלם. ברגעי השיא טבעת החנק רק מתחזקת, בשליטתי כמובן.

רגע האמת ▲▲▲ 1:40: המכשפה הכי טובה בשטח. מכשפת השנה.

15

Blouse :: Into Black
חודשים ארוכים אני מסתובב בתחושה שזו הלהקה הנכונה ביותר בעבורי. כל המינונים הנכונים נמצאים בה, ב-Blouse. מבלי לייצר ניימדרופינג מעייף וחסר תועלת של להקות כאלה ואחרות, אומר רק דבר אחד פשוט: בעתות מצוקה, עוד בטרם נולד לו אלבום כלשהו לאנשי פורטלנד האלה, זה היה השיר שלי. וכמוהו, גם אני מרבה יתר על המידה להתעמעם אל תוך שחור גדול. והשחור הזה הוא אני.

רגע האמת ▲▲▲ 1:09: נשיפות קלות בדרך אל האופל.

14

M83 :: Midnight City
מאז אפריל שגרת חיי נראית פחות או יותר כך: מתעורר ב-8:30, מדדה במדרגות מן המיטה אל הסלון, מתקלח, שותה קפה או תה, מתלבש, עולה על אוטובוס, עובד שמונה שעות, שב הביתה בסביבות 21:00, מאזין למוזיקה ועושה דבר מה עם עצמי ועם חבריי. לא משהו ראוי לציון. ובכן, מדי פעם את פרק האוטובוס אני גונז בעבור דייט עם שי רינגל, שמסיע אותי אל העבודה – ובמכוניתו ברוב המקרים מושמע אלבום אחד, לפחות במרבית הפעמים. מדובר בזה האחרון של M83. איכשהו, למדתי להתרענן בשגרה המשעממת הרגילה בזכות השגרה שלו, של רינגל, ובמיוחד בזכות הלהיט הפנטסטי הזה. כשהיינו בפריז השמיעו אותו כמה פעמים בווליום אדיר ברמקולי הפסטיבל – ואז גם התגלו קסמים אחרים. כאלה שידעו לזרוק אותי לרגע בחזרה לרחוב הירקון.

רגע האמת ▲▲▲ 0:17: הפיצוץ הזה גדול פיצוצי השנה. ללא ייסורים בכלל.

13

Bon Iver :: Perth
עד פסטיבל פיטצ'פורק בפריז נסעתי עם חבריי, ושם עמדנו עם המונים וצפינו בג'סטין ורנון ושמונת חבריו על הבמה מבצעים את מיטב שיריהם – שהראשון בהם היה זה. עד בירתה של צרפת הגעתי, ועדיין אינני מצליח לפענח את הסוד של השיר הזה. לבד מן ההפקה המהודקת שלו, שגורמת לכל פינה בו להישמע מדושנת כמו אלבום שלם, יש בו את כל כאבי הלב הסטנדרטיים של בון איבר. וכשהוא כואב, נדמה כי כל כאבי המאזינים מתנדפים להם ברגע. זה רק צבע קטן בערימה של מאות צבעים, ובכל זאת – כל זה חי יותר מאשר אלף ספקטרומים.

רגע האמת ▲▲▲ 2:32: שיא הדרמה – מקלות, גיטרות חנוקות, הלמות תוף, חצוצרות, נפילה יפה.

12

Beach Fossils :: What a Pleasure
תחילת פברואר סימנה את סוף חיי המוקדמים בואכה החיים הישראליים החדשים שלי. כל כך קר היה אז בהמבורג שבה התגוררתי, ונדמה כי הדבר המרכזי שהעסיק את ראשי המוזיקלי באותם ימים – טוב, אני בטוח מגזים – היה ההמתנה ל-EP החדש של מאובני החוף מניו יורק. ובוקר אחד הוא הגיע, ועמו הגיע לופ אינסופי של האזנות לגיטרות הפעמוניות, להרמוניות שנדמה כי רק הלהקה הצעירה הזו יודעת לייצר. התענוג הזה, השיר עטור העונג הזה, הוא הפסקול הטוב ביותר שנתנה לי השנה הזו לרגעיי עם עצמי.

רגע האמת ▲▲▲ 0:00: הפתיח האהוב עליי ב-2011? כנראה שכן.

11

Joakim :: Forever Young (Extended Afro Mix
יותר מדי פעמים רמזתי לעצמי השנה, בלחישות קטנות אל תוך האוזן הפנימית, כי כנראה שלעולם אשאר כפי שאני – צעיר משהו, החי את חייו בצורה המסוימת הזו. יותר מדי פעמים שיקרתי לעצמי השנה. הרי מעולם בעבר לא חשבתי על כך שעליי להישאר צעיר, לא בניתי מנטרות כאלה בחדרי חדרים, וכנראה שמעולם לא הרגשתי זקן יותר מאשר בימים אלה. אפילו הזקן שלי צומח מהר יותר. למזלי כי רב, ג'ואקים הצרפתי ליווה אותי בדרך נטולת הדרך הזו, והזכיר לי שכל עוד אני מסוגל לעוף על עצמי בעזרת מקצבים כאלה, אין לי מה לדאוג.

רגע האמת ▲▲▲ 2:24: מישהו מקיש על משהו ברקע ומוביל את העדר בחזרה אל הרועה ג'ואקים, עם כל התופים שלו.

10

Ingenting :: Halleluja
מעולם לא הייתי בשבדיה, אף שכבר כמה שנים אני מתכנן לעשות דבר כזה – לפחות ברמה הקונספטואלית. למרות זאת, גורלי ככל הנראה נקשר בגורלה המוזיקלי של האומה הזו. אחת ההוכחות המחודשות להשערה לא בלתי מופרכת זו הגיעה בחודש מאי האחרון, כשפתחתי לראשונה את האוסף האחרון של הלייבל הסקנדינבי לברדור. השלאגר הזה היה בתוכו וטמטם אותי לגמרי. אינני מבין פה יותר ממילה אחת, וזה בכלל לא מעניין אותי. מה שמעניין אותי הוא הסחף הגדול שלתוכו אני נזרק עם ההללויה הגדולה הזו, המלווה בגיטרות רפטיטיביות, וקריאות השבר החמודות של הסולן האלמוני. רק חיוך, וזה מוזר. גילוי נאות: השיר הזה יצא במקור כבר ב-2010, אבל יציאתו המחודשת באוסף הזה של הלייבל, והיותו שבדי, אפשרה לי לחגוג אותו אחרת.

רגע האמת ▲▲▲ 1:34: איך שהוא משוגע על עצמו פה, אני מת עליו.

9

The Vaccines :: All in White
אין הרבה שירים שלמדתי לאהוב אהבה עזה כל כך בזכות הווידיאו שלהם. מעטים עוד יותר השירים שגמרו אותי בזכות רגע אחד בודד בקליפ שלהם. כמובן שהמוזיקה חשובה עוד יותר מן התמונה, אבל זה עובד ביחד – אני נשבע. כך, במקרה של All in White, כל שהייתי צריך לראות היה הברנש המפחיד הזה הדוהר על גבו של סוס בעודו עומד. הרי ייתכן שרק אני ועוד כמה בודדים בכלל מקדישים תשומת לב לדהירה המסתורית הזו, אבל היא כנראה מהות השיר כולו במקרה הזה. לא בגלל הקליפ, אלא בגלל הדהירה המשלהבת שמתנגנת כאן בין פזמון לפזמון. ופזמון בימינו אינו עניין של מה בכך.

רגע האמת ▲▲▲ 1:37: מתחילים לנוע בקצב הנכון שרוצים שננוע בו.

8

Crystal Stilts :: Dark Eyes
השיר הזה הוא הצעיר ביותר בכל הדירוג. ממש בן שבועיים, אם מסתמכים על מועד יציאתו הרשמית לחנויות באשר הן. הוא בכלל לא לקוח מהאלבום המעולה של הניו יורקים האלה, אלא מה-EP האחרון שלהם, Radiant Door, וכמו כל הפנינים שלהם בשלוש השנים האחרונות – עסקינן בפסיכדליה מלוטשת הכוללת אורגנים, מחיאות כפיים, הד גדול ושירה מעומעמת שמצליחים לעורר בי השראה גדולה, לחיות את כל הרגעים שאני נוטה לאבד. זוהי חפלה עתירת עשן מכונות בלב לבו של כפר שקט.

רגע האמת ▲▲▲ 0:19: יא וולי, הייתי נותן לאורגן הזה לייסר את כל אהוביי.

7

Metronomy :: The Bay
כמעט ולא נותרו באירופה החוץ קונטיננטלית להקות שיודעות לעשות שמח בצורה המתוחכמת הזו. את השיר הזה אמורים לחגוג בכלל בתוך בריכות שחייה גדולות בערים יפות, כפי שמנסים לרמוז לכולנו בקליפ הנהדר שלו, אבל בריכה אין בנמצא, לא כל שכן עיר יפה. אף על פי כן, מחשבות נכונות וכנועות יש גם יש, והן מנידות כתפיי צעירים בקלות רבה, שלא לדבר על הרגליים הלא מתעייפות שרק חולמות על גיטרת הבס המתיישנת הזו והתופים הסתומים. ואף מילה על האורגן האינפנטילי. כך מפיקים פופ נכון.

רגע האמת ▲▲▲ 0:51: זוהי אינה שירה רגילה, זהו דיאלוג חושני של אדם עם עצמו.

6

Cut Copy :: Need You Now
אני עוצם עיניים וכל שאני רואה זו אהבה, כמה פתטי. אולם מה לעשות שכל שהתחולל בערב הפרוע ההוא בתל אביב של חודש יוני, גילם את אהבת החיים והמוזיקה באורגיה תוססת עם מיטב חבריי. שיר הכוח האולטימטיבי הזה, כמו כל להיטי החבורה האוסטרלית הזדונית הזו, יודע לנפץ עשרות תקרות זכוכית בהנף יד, ומסוגל לגרום מיד לאחריו לריקנות מייאשת של חיי יומיום. כי לאחר שיאים כאלה, לאחר תחושת ניצחון בלתי מאופקת מן הזן המסוים הזה – אפשר פשוט למות.

רגע האמת ▲▲▲ 4:40: אני יודע שאנחנו משתגעים, אבל אני צריך אותך עכשיו. אוף, פאק איט!

5

Motorama :: Empty Bed
ולהלן, הדממה. לא עוד מסיבת קונפטי צבעונית, כי אם געגוע מטופש ורחמים עצמיים. מוטורמה, אשר מגיעים – למי שעדיין לא יודע – מן העיר הרוסית רוסטוב און-דון, הם מכשפי הבוקר והלילה. הרביעייה הזו היא כנראה החבורה היחידה שלא מנסה לחקות בכלל את איאן קרטיס במשהו, ובכל זאת יוצא לה עולם כזה, שאפילו הוא היה עורג לו. למעשה, השיר הזה הוא חלק אחד בפאזל גדול מדי של ידיעה אחת: אם יום אחד אמריא לי לטיול ברוסיה הענקית והמאיימת, זה יקרה ככל הנראה בגלל שירים כאלה. ולהמריא לרוסיה, הרי זו מהפכה.

רגע האמת ▲▲▲ 1:43: השורות האלה, על המיטה הריקה, הן הכי קרוב למגיה שאני מוכן להגיע.

4

Craft Spells :: From the Morning Heat
בשיאו של קיץ, כשאני ממש חושק בהשתוללות, אני עומד במקום מסוים ופשוט בוהה בשמש כמה שניות – רק כדי לאבד שליטה. לפחות על העיניים. אני אוהב את כל כתמי הצבע הוורודים או הירוקים שמרצדים לי מיד אחר כך על כל מרחב שבו אני בוהה, אני חולה סנוור. אותה תחושה, יותר או פחות, אני משיג בעזרת ילדי סיאטל, וושינגטון, האלה – שבמו ידיהם הצליחו לחולל מהפכים גדולים ברוחי בבקרים חסרי תקווה. ואני בכלל לא מדבר על הנעימה הגדולה שמתחזקת את הפזמון של הלהיט הזה – שבפני עצמה היא מלאכת מחשבת של עבודת אלילים.

רגע האמת ▲▲▲ 1:10: מספר הפעמים שתופפתי את הקטע הזה על שולחנות, קירות ורגליי שלי בשנה האחרונה הוא עצום.

3

John Maus :: Believer
מפלים של כספית. אם דבר כזה הוא בכלל אפשרי או מתקבל על הדעת, את זה באמת שאינני יודע, אבל זה לא חשוב. מפלים של כספית. זה מה שג'ון מאוס עשה פה בשיר הזה, ואני מאמין בו. מאוס, דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית מקליפורניה, כבש אותי בחודשים האחרונים פעם אחר פעם, ללא כל קשר למצב הצבירה האישי שלי. נרדמתי עם השיר הזה שלו, בכיתי איתו, רקדתי במקלחת עם הווילון בסיועו, חלמתי איתו, שברתי ונשברתי לצדו, הייתי לאדם ולחיה במחיצתו. זהו שיר שהוא בולען.

רגע האמת ▲▲▲ 0:08: הלופ הקדוש של השנה.

2

Beach Fossils :: Calyer
הסיפור פה הוא פשוט למדי. על פי Last.fm, השיר הקטן הזה הוא השיר ששמעתי הכי הרבה פעמים בשנה האחרונה, פשוט כך – ובפער ניכר. והאמת היא, שאינני זקוק לסטטיסטיקות של לאסט.אף.אם כדי לדעת מה אני אוהב, ואת זה אני אוהב מאוד. למעשה, מאז חודש פברואר האחרון לא היה שבוע אחד שבו לא האזנתי לגיטרות המזפזפות האלה לפחות שלוש פעמים. ברוב השבועות זה קרה אף יותר. כנראה שיש פה משהו שלכד אותי, אך אין כל טעם לנסות ולהסביר. הרי אם אני מאזין לכל כך הרבה מוזיקה בחיים, ובכל זאת תקוע רוב הזמן על שיר אחד – כנראה שהלוגיקה פה היא ברורה.

רגע האמת ▲▲▲ 1:45: בום, ואז מתחילים לדבר בנגטיביות הנכונה על כל מה שאיננו רוצים.

1

Destroyer :: Poor in Love
החורף הקודם שייך כמעט במלואו, בהוויתו הקלוקלת, לשיר הגאוני הזה, שכל כולו שכבות על גבי שכבות של כשרון. הוא מתחיל ריק אך נבנה כפירמידה קטנה – מכלים, חריקות, שורות של מילים גדושות תסכול, וללא כל אהבה. אין פה פזמון, אבל יש פה ציפייה לדבר גדול שעומד להיוולד אך לא ייוולד לעולם, כמו כל חלום. בתחילה יש זמר עני, ואז באה גיטרה, ואז החצוצרה, ואז הטמבורין, ואז החריקה, ואז הבס, ואז העולם כולו. לא היה שיר שלו נזקקתי כל כך הרבה פעמים בלופ גדול השנה כמו הפלא האסתטי הזה, שאינו יודע שיא. לנצח, בכל פעם שאאזין לו אראה קופסאות קרטון רחבות, מלאות בספרים, בבית שלם שארזתי בשיאו של קור אחר, בדרך לשומקום. חלקן לא נפתחו עוד מעולם, ו-Destroyer עדיין כאן.

רגע האמת ▲▲▲ 2:06 הכל פה פנטסטי, חוץ מהשנייה שבה הגיטרה הזו מזמרת. זה כבר מעבר לכך. והעיר הזו כולה בנויה על חורבות. להתראות.

—————————————-

מקומות 26-50 להורדה
מקומות 1-25 להורדה

עמודים: 1 2