לצעוד על אצטרובלים ברגליים יחפות, לחפש שקיעות במבט אל המזרח, לנסות ולצלול כל בוקר במקלחת – ואז לפסוע אל השגרה. במרבית הבקרים יש ניחוח של טעות באוויר, טעות אשר אינני יודע כיצד להקיפה במעגלים, כאלה אשר יולידו איקס גדול ואחריו מחיקה ופציחה חדשה. אני בוהה בשני העציצים שחברי הטוב השאיר לי כאן בחדר רגע לפני שהמריא אל הצפון הרחוק, ואני בטוח ששניהם כאן כדי לגרום לי לחשוב. אולם אינני בטוח שאני יודע על מה. אני לוגם מן הקפה, המופרד בחוסר פאתוס מן החלב, ונותן למה שהיה לחולל את חיי. זה נעשה קשה עוד יותר עם האלבום החדש של Apparat, אבל הרי ידעתי שכל זה יהיה מסובך עוד יותר עם האלבום החדש הזה.

הרי לפני כשלושה שבועות הושבתי את אלושה לצדי והרעדתי את הבניין עם הופעה חיה, מן הזמן הקרוב ביותר, של אותו סשה רינג, קרי Apparat – ונאמתי על המלודיות, על ההקרבה או על כל מה שזה לא יהיה. המשבריות הזו שפועמת בכל השירים שהקליט עד היום הברלינאי הזה לא אבדה בהופעה ההיא, והיא חזקה כל כך גם באלבום החדש שלו, The Devil's Walk. סשה רינג הוא מלחין המכאוב הנבון ביותר שמסתובב באירופה, ללא כל מתחרים באופק.

באלבום החדש, ללא ספק הטוב ביותר שהוא הוציא עד היום, יש שלמות אדירה. באחד הרגעים המפתיעים, כשנדמה שהשיר, Goodbye שמו, נפח את נשמתו – מופיעה פתאום Soap&Skin האוסטרית הצעירה ומתחילה להיפרד בעצמה. רגליה היחפות מונחות כבר שנתיים על ערמות אצטרובלים, שקיעותיה מזרחיות והיא – בקולה – כוכבים שלמים מצלילה. הביצוע שלה, הנגינות של Apparat, כל אלה ביחד מייצרים פלא צפוי שמשמעותו אחת, יחידה, מובנית ומובנת: הסתיו כבר באופק.

Apparat :: Song of Los
Apparat :: Goodbye
Apparat :: Black Water
Apparat :: Candil De La Calla
Apparat :: Ash Black Veil
האלבום המלא והמעולה