את עידן אזולאי ראיתי בפעם הראשונה כשהייתי בן 17, אני חושב. הבחור הרזה עם הבלורית המתולתלת היה האיש הראשון שגילה לי כי גם בחיפה אפשר לחיות כמו גדולים, להגיע למועדון רחב בין רחובותיה המדכאים של עיר הפועלים, לקוות כי חלומות מוזיקליים יתגשמו – ולחוש בהם מתגשמים. באותם ימים, חבריי למאפיה החיפאית ואני, היינו מגיעים בימי רביעי לליין התיכוניסטים של הסיטי הול ואף חודרים למסיבות של המבוגרים יותר בערבי שבת, כדי לרקוד Joy Division, Xmal Deutschland, The Legendary Pink Dots ונושאי המגבעת, ועידן היה אחראי לכל זה.

הוא היה עומד בכלוב גדול, על אמת, מעל למאות רוקדים כאלה ואחרים (נשבע שהיו שם מאות), ולא גונב שום תהילה לאיש. הוא תמיד היה מחייך, ולרוב בסוף הלילה מצ'פר במעט שוגייז. אני לא אשכח איך ביום הולדתי ה-18 הוא השמיע (במקרה או שלא) את Birthday של בלר ואיך בבוקר אחר הוא חתם ב-Vapour Trail של Ride. נסו לחשוב על עצמכם בימי התיכון, כשאיש בשכבה שלכם לא מסוגל להבין בכלל על מה אתם מדברים בהפסקות, לא כל שכן למה אתם מאזינים בחבורה בבית של אוהד, רעותה או דנושה – ותבינו כמה הערצנו את מי שהבין אותנו בדממה וגרם לנו להפנים כמה חזקה יכולה להיות המוזיקה כשהיא חודרת לרחבת ריקודים. הוא באמת היה הדי ג'יי הראשון של כולנו.

והאמת צריכה להיאמר: אני עדיין מעריץ את עידן אזולאי, שמתקלט במרץ בחיפה ובתל-אביב במסיבות אינדי או אייטיז אפל, ובכל פעם שאני יכול – אני קופץ כדי לרקוד בהתאם לידו המכוונת. זה תמיד עושה לי טוב, תמיד מאיר את חיפה באור אחר מזה שקל להאירה בו. בכל מקרה, לפני כשלושה שבועות – בעמוד הפייסבוק שלו, חשף עידן לעולמי שיר מסנוור שמלווה אותי לעתים בלופ ארוך בצעידה אל תחנת האוטובוס בחום בבוקר. ועל כן, שוב, תודתי נמסרה לידיו. מדובר בדבר הזה:

השבוע כבר נחשף בפניי האלבום המלא המכיל את "מאמין" הזה, We Must Become The Pitiless Censors Of Ourselves שמו, והוא בפועל אלבומו השלישי של John Maus. מאוס, אמריקאי בן 31 המתגורר בקליפורניה ובהוואי ומרצה למדע המדינה ולפילוסופיה מדינית במרבית שעותיו, עושה כבר כמעט עשור ניסויים אלקטרוניים בבתיו השונים, מוסיף להם ווקאלס – ולעתים מצליח לייצר חיפה קטנה של יום חורף ברחוב שבתאי לוי. Believer, שחותם את האלבום הזה, הוא מגנט אסוציאציות בלתי נגמרות מבחינתי ומצליח להטל בי ולשלח אותי אל השמש בהר הצופים, אל הרכבת בדרום גרמניה ולתעלות הסאבווי של מנהטן עם דיסקמן ביד. כוח או לא כוח, הוא מנצח על חיי כבר שבועיים ומרחיק מהם פגעים אורבאניים שונים.

John Maus :: Believer
John Maus :: Streetlight
John Maus :: Quantum Leap
John Maus :: Hey Moon
האלבום המלא והטוב

אגב, כשהיינו עדיין תלמידים היתה לנו להקה, לאלושה, גיל, אוהד ולי. Mute קראו לה. ב-9 במאי 2001 היה זה עידן אזולאי שהשמיע בסביבות 4 בבוקר את להיט השוגייז הלא מושר שלנו – שהוקלט באותו היום. אני על הגל, אז העליתי אותו לפה בגעגוע גדול. באמת שהיינו להקה פגז:

Mute :: Dana