עד השנה האחרונה בחיי לא ממש עסקתי באמת בשאלה הטריוויאלית "מהו בית". לפני חודשים רבים, כאשר הבית ×”×™×” המקום המובן מאליו בחיי, לא הייתי צריך לחשוב על כך יותר מדי – ×›×™ פשוט הייתי חוזר אליו בכל יום, ×—×™ בו, מבלי לחלום על כל בית אחר. אלא שאז התחלתי לנדוד ברחבי הארץ והעולם מחדש ובראשי כל הזמן הדהדו כמה דברים שאמרה לי פעם חברתנו הטובה רעותה. בין ירושלים, המבורג, חיפה ותל-אביב – התחלתי באמת להבין שאין דבר ×›×–×” בית.

ובכל זאת, מצאתי את עצמי משתעשע בציטטות של להקות אהובות (וקצת נשכחות) בכל שיחה עם גורם זר כלשהו שליווה את חיי באירופה. פעם הסברתי כי "הבית הוא המקום שבו זה כואב", כשם השיר היפהפה של Hood. אחר כך עברתי להגדרה קצת פחות קלישאתית, לפיה "הבית הוא המקום שבו אתה תולה את עצמך", כפי ששרו Her Space Holiday לפני עשור או משהו. בסופו של דבר, נחתתי לאיזו המצאה שלי: "הבית הוא המקום שבו הרמקולים שלך נמצאים". אינני יודע לומר בוודאות האם אני מאמין בזה (כמעט ברור לי שלא), אבל זה נשמע טוב בינתיים, כבר תקופה. הבית שלי הוא המקום בו הרמקולים שלי נמצאים.

אז הבית שלי הוא בתל אביב כעת. ואם ×–×” כך, אז החדר החשוב ביותר באותו בית הוא כנראה הבלוג ×”×–×” – שאנו מפעילים כבר למעלה מחמש שנים סוערות. בימים האחרונים הבית שלי השתנה והחדר ×”×–×” השתנה עוד יותר, ואינני בטוח שאני יודע איזה שינוי אני אוהב יותר, אך לאור החגיגיות שכבר צוינה פה מתחתיי, אמשיך בקו הנכון ואומר שהאייפוד רעב מרגש אותי ברגע ×–×” במיוחד. תודה לך ניצניה יקרה, ותודה לך אוהד אמיץ ובעל חזון.

תודה לשניכם במיוחד לאור התזמון המושלם שמאפשר לי להגיע סוף סוף לקתרזיס בלתי ניתן לעצירה עם ההרכב הקנדי שהולך איתי כבר שלושה חודשים – Automelodi. אני זוכר בוקר אחד, קר במיוחד, שבו כבר אמור הייתי לספר על אהבתי ל-Coldwave העתידני של השלישייה הזו, אך הארגזים שהציפו את ימיי וכאב ההמראה – עצרו אותי. מאז, נדדתי בין חדרים בישראל ורק חיכיתי לרגע שבו אשב כך, בבית, בחדר, עם הצרפתית המתאמצת הזו ברקע.

האלבום של אוטומלודי, שנושא את שמם ויצא כבר בשנה שעברה בלייבל האהוב Captured Tracks, הוא חצי צעד בחזרה אל עידן ×”-Neue Deutsche Welle, אותו ניו-וייב גרמני, כבד ואימפוטנטי, בצוותא עם חצי צעד נוסף של חזיונות אלקטרו אוסטרלי שיכולים להיעצר אך ורק בשיר כמו Rayons de Rien. ועוד ×–×” לא נעשה באנגלית של גולשים או בגרמנית מכנית – אלא בשפה של קרואסון. איכשהו, כל ×–×” מציף אצלי זכרונות למוזיקאי צרפתי פופולארי שדי חיבבתי פעם, אבל כל ×–×” הוא רק חלום. בינתיים טוב יחסית.

Automelodi :: Rayons de Rien
Automelodi :: Employé Terne
Automelodi :: Schéma Corporel
האלבום המלא והמעולה