חיפה היא עיר עמומה. כשאתה מספר כמה עובדות אודותיה לזרים אשר מעודם לא ביקרו בה או בישראל, היא נשמעת כמו סוג של גן עדן מקומי. עצים רבים, רכבת תחתית, תחבורה בשבת, ים, שמש בקיץ, קצת יותר גשם בחורף, קבוצת כדורגל מצליחה, חומוס שכזה, טחינה שכזו, מזון לא כשר – כל אלה יכולים היו להפוך את סיפורה לקסום. אבל כל זה לא ממש עובד. ואינני מדבר כעת על הפגמים הרגילים של חיפה, עליהם כבר כולם שמעו או צחקו. לעיר הזו יש פגם גדול הרבה יותר, כזה אישי – הנוגע אליי. היא אינה מצליחה להתחבר לשום דבר לו אני מאזין. היא פשוט לא נשמעת לי יותר כמו שום דבר. בעצם, לרוב היא נשמעת לי כמו קול המוסיקה, התחנה שתמיד פתוחה פה בחדרי הישן כאשר אני הוא זה שישן בו.

אבל אינני פה כדי להתלונן, כי בכל זאת – אני עושה מאמצים רבים לחבר את המציאות הזמנית הנוכחית אל הרמקולים הלא קיימים שלי. כך, בנסיעה מהירה באוטו בין רחובות מתרוקנים לאחר ניצחון משמים של קבוצתי האהובה, שוב התעוררתי עם אותו שיר שגם ככה ניצח עליי כמה פעמים השבוע. הפתיח המופלא של Dance the Night Away של Colleen Green המגניבה אמור היה להוביל לעוד שיר גאראג' סטנדרטי, אלא שאז ההרמוניות המופלאות שפועלות בו לאחר שניות מסוימות זרקו אותי אל ממלכות שוגייז ידועות. נו, כן, לו-פיי בנות נעשה שחוק כמו תמונות של גלים שחורים שהודפים בתים יפניים – אבל לעתים הקסם הוא הרסני לי. ה-EP הזה, Go Green, הוא חיפה של ימים אלו. והסיבות הן רבות ופשוטות, גם אם הן לא לגמרי מובנות מאליהן.

Colleen Green :: Dance The Night Away
Colleen Green :: Green One
Colleen Green :: Y Do U Call Me
האי.פי המלא והנאה