בחורף 1995, קצת לפני הבר-מצווה שלי, הבנתי בפעם הראשונה בחיי כיצד אמור אדם להמתין בסבלנות, בבגרות, להתגשמות פנטזיה מוזיקלית קטנטנה. באותם ימים למדתי יותר ויותר על העולם המועדף עליי, והפנמתי כי אני מחבב מבטא בריטי בשירה, פרצופים רציניים וגיטרות אשר אינן מרמזות על כישרון נגינה יוצא מגדר הרגיל. לימים הבנתי שאני מהווה חלק מכת חובבי "בריט-פופ הכדורגל", בניגוד ל"בריט-פופ הבנות". לבית שלנו מותר היה להכניס רק Oasis, Bluetones, Charlatans ו-Ocean Colour Scene. שנים לקח לי ולאחי להתגבר על הפחד המשוגע מפני Blur, ולמעשה נדמה לי שאחי מעולם לא ממש האזין להם בחייו יתר על המידה.

באחת מן הפעמים המיוחדות בהן המתנתי לאלבום בריטי חדש, אז באותו חורף, יצא אחי הגדול בשליחות משפחתית מעבר לקווי הצ'ק פוסט, בסניף טאוור רקורדס בחוצות המפרץ. הוא נסע בסיטרואן BX הישנה שלו כדי לקנות לי, או שמא לשנינו, את אלבום הביכורים של Cast מליברפול, All Change שמו. ישבתי בבית וחיכיתי, והייתי משוכנע שהלילה ההוא יהיה אחד היפים בחיי הקצרים. אולם כמיטב המסורת החיפאית המאכזבת, אחי חזר בידיים ריקות מן הקריות. "הם עוד לא קיבלו אותו", הוא הסביר לי, ואני ישבתי בחדר ומיררתי בבכי. השם ירחם, בכיתי בגלל ג'ון פאוור. הזלתי דמעות כי הרכב של ערסים אנגלים אכזב אותי ולא מוכן היה לבוא לבקר בחדרי. שבוע אחרי זה קיבלתי את הדיסק המיוחל, ונרגעתי.

קאסט. סיבה לדמעות?

בימים בהם אני גולש בין עמודים, בוחר לעצמי אלבומים על ימין ועל שמאל בהתאם לעטיפה, למצב הרוח או לשם הלהקה – כל עלילת קאסט והדמעות נשמעת לי תלושה מחיי. ובכל זאת, לעתים אפילו גנב שכמותי מצליח להתרגש כנער צעיר. כך למשל, את שלושת השבועות האחרונים העברתי בהמתנה פתטית משהו ל-EP החדש של הלהקה האהובה עליי, Beach Fossils. אחת לכמה שעות פקדתי את האתרים המועדפים עליי, ובדקתי האם What a Pleasure כבר הודלף אל העולם. כשחדשות טריות הונחו על שולחן עבודתי לפני כמה ימים, וגיליתי שאחד השירים באי.פי הוא דואט משותף עם ×’'ק טאטום, סולן Wild Nothing – התחלתי להשתולל. אולם בשקט.

והנה אמש, כך בפשטות – ×–×” קרה. ללא כל סיוע מאחי, מחברים או מהורים, ×–×” פשוט קרה. ×”-EP ×”×–×”, מוכן לספק את כל תשוקותיי, פשוט הונח שם באחד הבלוגים, מחכה שאבוא ואקטוף. קטפתי, התיישבתי על המיטה עם שניים מחבריי הרוסים, וביחד ערכנו האזנת בכורה. התרגשנו מאוד, וסיכמנו את החוויה כמוצלחת ביותר. עם זאת, כשהמוזיקה אזלה נותרתי עם תחושה משונה, ותהיתי האם ייתכן שילדים כבר אינם בוכים כיום כאשר האלבום לו הם מחכים לא נמצא בחנות. הייתכן וילד כלשהו, במקום כלשהו בעולם, בכה בכל אחד מן הימים האחרונים כאשר גלש בין הבלוגים השונים וחיפש את ×”-EP המדובר של Beach Fossils ללא הצלחה? בכל מקרה, כדי להירגע מכל ×–×” קניתי היום לאחייני, הבן של אותו אח גדול שלי, מתנה חביבה: ערכת מאובני דינוזאור גרמנית. נו, ×–×” עם השפיצים, כמו שאיתמר ביקש ממני לפני כחודש בישראל.

Beach Fossils :: What a Pleasure
Beach Fossils :: Adversity
Beach Fossils + Jack Tatum :: Out in the Way
האי.פי המלא והמעולה

שיר יפה נוסף, ישן יותר, הכלול בחבילה גם כן: