הייתי בקופנהגן השבוע. בהיתי בשמש שזרחה על העיר הנמוכה והצנועה הזו, חזיתי בדממתה של הממלכה הסקנדינבית המיוחסת, ונתתי ליום לצנוח מחדש אל תוך ערפל קל, אל קרח עבה שנשבר בגסות ואל ברבורים גדולים ועייפים. באחד הרגעים האחרונים בבירה הדנית, נשמעו קולות סקנדי-אינדי ממרכז רחבה עירונית גדולה, ואז הסתבר שמדובר בהופעת חינם של להקה מקומית מתלהטת (שאת שמה אינני זוכר כעת). בין חמש המעלות מתחת לאפס לבין הבהלה לאוטובוס הביתה, התרשמתי. התרשמתי מהכוחות הקבועים שמפעילה המוזיקה המקומית עליי, גם אם מדובר בדקה וחצי של האזנה תוך כדי הליכה עם הד מתגבר ומתרחק.

אלא שגם שלושה ימים בדנמרק לא הצליחו לשנות אותי. הייתי משוכנע כי ראשי יסתחרר, וכי כאשר אשוב אל ביתי אתרגש פחות מן האלבומים הקבועים שלי באחרונה. ובכן, טעיתי. Cut Copy החדש הוא עדיין מעורר החשק הגדול שלי (במיוחד בזמן הפלגות בין סקנדינביה לגרמניה), Destroyer החדש הוא מנעים הזמנים המוצלח ביותר של העת האחרונה (בעיקר הודות לכלי הנשיפה האירוניים שבו) ו-The Soft Moon החדש? או, כאן אנו מגיעים אל קטגוריה מסוג אחר למדי. זו העוסקת בדברים הטובים ביותר של שקרו לי החודש.

כבר כמה שבועות שאלבום הבכורה של ההרכב הזה מסן-פרנסיסקו שורף לי את הידיים או האזניים כאשר מתחשק לי או לו. מורבידיות מפנקת של Witch House פוגשת במקצבים ובמנגינות של Beach Fossils ובז'רגון מקצועי ובלחישות של פיטר מרפי. בכל אחד עשר השירים המרכיבים את אלבום הבכורה הזה אין אפילו אחד שגורם לפרחים להופיע, ובכל זאת יש כאן סקס אפיל מסיבתי מן הזן אותו אני אוהב, כזה שגורם לי לדמיין הופעה בה הסולן אינו מסיר את המסכה מראשו לכל אורכה. כמה מדכא, כמה חגיגי, כמה אביבי.

The Soft Moon :: When it's Over
The Soft Moon :: Circles
The Soft Moon :: Out of Time
האלבום המלא והמעולה