אמש, בעוד טיפות דקות של גשם המשיכו להרטיב את מיליוני עלי השלכת שצבעו את רחובות עירי, הגשמתי חלום ראשון לחודש זה. בקומה השלישית של מרכז תרבות קטן ומיוחד שילמתי 10 יורו, התיישבתי בשורה הראשונה באולם הקומפקטי – וצפיתי ב-Peter Broderick בהופעה. בימים בהם התאהבתי באמן האמריקאי/דני הזה לא הייתי מסוגל להאמין כי יבוא רגע שבו אראה אותו חי, מנגן במרחק שני מטרים ממני, משחק בכל הצעצועים המתקדמים שלו ובמסור המפורסם שלו. הוא שר את מיטב שיריו, ניגן כלהקה שלמה לבד (תוך שהוא מקליט לופים של עצמו ל-Loop Station), ואפילו חשף כי בסוף החודש יהיה לו שוב EP חדש. שני במספר תוך חודשיים.

ב-EP הזה הוא משתף פעולה עם בחור שבדי ששמו יוהאן ג' וינטר, המכנה עצמו Tsukimono. כל אחד מהם כתב שיר על השני, הקליט אותו, ומסר אותו לחברו כדי שיבצע לו גרסת כיסוי. התוצאה היא שני שירים, שתי גרסאות שונות לכל אחד מהם והמון רגש. את השיר שכתב ברודריק מצאתי ברשת מהופעה שקיימו השניים חמישה ימים קודם להופעה אותה ראיתי כאן. לטסוקימונו נולד בן לא מזמן, ועל כן כתב לו חברו פטר את השיר "אבא בשוודית". הביצוע שאני ראיתי היה זהה, ואפילו החולצות המשובצות היו דומות. הלוואי והיתה לי דרך להעביר את התחושה שליוותה אותי בהופעה הזו, אבל קטונתי. אסתפק הפעם בקליפ הזה בלבד. גשם נעים של דמעות.