סיבכתי את עצמי בצורה שלא תיאמן. במסגרת כל שיחות ההיכרות שנעשו בכיתה שלי פה בהמבורג, עלה שבישראל הייתי מתקלט. לא כל כך עניין את אף אחד איזו מוזיקה אני מתקלט, ובכל זאת – אחד המרצים ניגש אליי אתמול ושאל אם אוכל להיות אחראי על המוזיקה במסיבת הבית שמקיים אחד המורים שלנו – גבר בשנות החמישים לחייו בשם אוּוֶה. כשסיפרתי למרצה הזה, אלכס שמו, איזו מוזיקה אני אוהב הוא רק התלהב יותר, ואמר שהוא לא יודע מה האחרים יחשבו על כל זה, אבל הוא בטוח ייהנה. סיכמנו שאביא לשם את האייפוד שלי. זו תהיה קטסטרופה לא נורמלית. אני גם אמור לבשל משהו. מצד שני, אולי פשוט אלחץ פליי על זה:

ל-Peter Broderick, אחד המוזיקאים האהובים עליי בשנתיים האחרונות, יש מיני-אלבום חדש (How They Are) וכל זה בא לי בהפתעה גמורה. הפעם הוא הקליט שבעה שירים ביום אחד בחודש אפריל, ואיכשהו כולם יצאו לו גוססים ומדכאים ביותר, כמו שצריך לקראת החגים. או שמא לקראת החורף. את השיר הפותח, שגם הוקרן כאן לעיל, Sideline, כתב היוצר הדני-אמריקאי תושב ברלין בעודו נוהג במכונית. לא היתה בה מערכת סטריאו, אז הוא נאלץ לשיר לעצמו וזה מה שיצא. הוא מספר שכאשר החנה אצל חברו לא יכול היה לחכות כבר להוסיף את פיסות הפסנתר שרצה. הוא עשה את זה, וכל זה רך כמו עלי שלכת ספוגי מטר.

Peter Broderick :: Sideline
Peter Broderick :: Hello to Nils
Peter Broderick :: With a Key
המיני-אלבום היפה והמלא

פטר, נתראה ב-31 באוקטובר פה בעיר.