עברתי דירה. הנחתי במרפסת בול ×¢×¥ קטן עבור הסנאי האדום, מדי פעם הוא מגיע כדי לשייף את שיניו עמו – ואני מתבונן. מתבונן ואז מחזיר את הראש למסך, מביט על רשימת ההופעות המתוכננת לי פה בעיר הנמל הזו – ולפתע אני נרגש. כבר כמה ימים שאינני מפסיק להאזין לאלבום החדש של Women הקנדים, × ×”× ×” כל פעם מחדש (זהו לו הריפיט הרביעי בשעות האחרונות, לא פחות), ולפתע אני מגלה שבעוד שבועיים הם פה, מנגנים במולוטוב שליד רפרבאן (מה שהיה פעם רובע החלונות האדומים של העיר). פתאום אני מבין שעליי להתרגל לעולם חדש. עולם שבו אני מסוגל להתרגש ממוזיקה וכעבור זמן מה לראותה ×—×™×” מולי.

אלבומם החדש של נשים, Public Strain שמו, נע בין טלוויז'ן לווייבס, בין ספון לסיד בארט, ונדמה כי הוא פה לשם הסתיו. גיטרות פשוטות (כמו שאני מחבב), כאבי ברכיים של שעות ערב ותחושת ניכור בלתי פוסקת. אם הייתי לי גיטרה חשמלית פה, במיוחד אם היתה היא פנדר טלקסטר (לאוהד יש כזו), סביר שהייתי מנגן כעת קצת. היות ואין לי דבר כזה פה, החלטתי לנכס לכם את האלבום הזה. שוב, אחד הטובים של העת האחרונה.

Women :: Eyesore
Women :: Can't You See
Women :: Heat Distraction
עוד אלבום מלא ומעולה