בזמן שכולם אוכלים אבטיחים, אני אוכל את הלב ואת הציפורניים וכותב עבודה גרנדיוזית. אין לי מנוח זולת מוזיקה בארוקית אינסופית המסתחררת סביבי בעודי מסתחרר סביבה. כל כמה דקות מוחלפים הנזירים הקטלונים ששרים לי שירים קליטים בחבורה של נערי מקהלה מסרדיניה שאוחזים במילים פרנציסקניות ומתים על אלוהים. כמה שאני מת עליהם, ללא כל ציניות. אלא שאני יודע שכדי להרחיב בדיבור עליהם – זקוק אני להשכלה שלעולם לא תהיה לי, ולכן אשאר ילד הרחוב שאני ואפצה את פי על משהו אחר. נגיד, Sea Exchange (או שבעצם כעת קוראים להם Collider?).

אינני יודע לומר דבר ורבע על ההרכב (או שמא מדובר באדם אחד) אשר מותח את גבולות עצביי כבר כמה ימים ברגעים כאלו ואחרים, באמבטיה או במרפסת, בבוקר או בלילה. יש להם שני EPs שיצאו השנה, והם ממשיכים מסורת ארוכת חודשים של שוגייז מהול בצ'ילווייב שמסוגל לצמרר אותי ואת כל צמרות העצים שנושקות לדלת חדרי ברגע ×–×”. ואינני מגזים. יום יבוא והם אפילו יועילו להעלות לרשת תצלום הגיוני שלהם, ולא יחליפו את שמם במקביל לכתיבת הפוסט שלי עליהם – ואז יוטב לי. בינתיים אני נאלץ להדוף את מילותיי לאחור ולהשכין מעט שלווה ושלום בצמרותכם רגע לפני הזעקה הגדולה הזו.

Sea Exchange :: Amarind Sashes
Sea Exchange :: Reject 14
Sea Exchange :: Scenes of Ourselves Vox
האי.פי הראשון
האי.פי השני

וכאן אצור גם הסינגל החדש של Cut Copy, מי שאחראים היו לאלבום השנה ולשיר השנה שלי ב-2008. קרנבל לא נורמלי.