הנה אני נכנס לתוך נעליים גדולות בהרבה משלי, כאלו שכבר ראו שמיים כאלה ואחרים, כאלו אשר היו בהופעה של פייבמנט ובורן רופיאנס לפני שלושה שבועות בלבד. הנני כאן, חברים, נכנס אל תוך נעליו של אוהד. מייסד האתר הזה, הרוח היוקדת שמבעירה את האש מאחוריי, האדם אשר הבטיח לי באחד הנדרים המרגשים ביותר כי ישוב לכאן בעוצמה גדולה, כשיר כוח שלא יתפוגג לעולם, בתחילת הקיץ הקרוב. ובכן, הוא מתקרב. אוהד מתקרב. אפילו התחלנו לחלום יחד חלומות על מאתיים אלף הופעות בהמבורג בסוף ספטמבר, מה אתם יודעים. הוא מבטיח שיהיה לו זמן. אולי אפילו נכתוב איזה פוסט סתווי משותף. שוב, מי יודע.

בינתיים, יקיר לבי הזה, האיש המכונה דה-או-הא בעיתות מצוקה ומשבר, האיש שלעולם לא היה מסבך אותנו עם אומות העולם במבצע חסר פשר, זורם בעורקיי כאשר אני עומד לכתוב עוד שנייה וחצי על האלבום החדש של Tokyo Police Club, אשר נקרא Champ. למה זה כך? פשוט כי אני יודע בוודאות שהוא אוהב את הדבר הזה. משוכנע אני כי אם רק היתה לו ההזדמנות, היה הוא כותב את כל השורות המיותרות האלו שלי כעת, ולו רק לאור העובדה שזו להקת בית שלו. אני סתם נספח במקרה שכזה. ולמרות זאת, מה אומר, אחרי הרבה זמן, ואולי זו השכרות הזו של שעת ערב – אני ממש נהנה לסדר את החדר בווליום גבוה עם גיטרות פשוטות כאלו. מחר יש מסיבת מנדט, וכולי תקווה שאהיה שמח אז – ממש כעכשיו.

Tokyo Police Club :: Breakneck Speed
Tokyo Police Club :: Favourite Food
Tokyo Police Club :: Favourite Colour
האלבום המלא