שעת לילה מאוחרת מדי היא הרגע ההולם מכל על מנת להאדיר שירים שנולדו לאור ירח. דממה לא אופיינית אוחזת בירושלים מאז נפרדתי ממנה ועברתי לחדרי הערב, ועם זאת ברור לי לגמרי מה מקורה. היא בראשי. כך אני מנסה לדמיין את הדקות האחרונות של לילות אפריל 2010: גוועים, רעבים לאור, מרוסנים, נמקים. אולם ברור כי כל זה הוא שקר, וכי כל שאני עושה הוא מניפולציה רומנטית לכאורה, שמטרתה להנציח את הלילה באורות הנכונים רק לי. אני המשוטט ברחובות שאותם גם כך לא אזכור עוד כלל.

ל-Interpol האהובים יש שיר חדש שנזרק אל מי הים השחורים אמש, ומאז אני שלו. חלפו בדיוק שלוש שנים מאז הם שחררו סינגל ראשון מן האלבום האחרון שלהם, וכמו אז כך היום – אני מוכן להרפתקה שלא בטוח שאקבל. אין ב-Lights שלהם ולו בשורה קטנה אחת, לא כל שכן מהפכה, ואף על-פי כן – אני מאושר. בדרכי המאופקת. ייתכן ובין כל הגימיקים האחרונים בתחום האורבניות הקודרת במוזיקה העולמית, משהו מן הפשטות האותנטית של פול בנקס וחבריו חסַר לי. אך ×”× ×” כל ×–×” כאן שוב. האורות שלהם, פשוטים כל כך, נפלאים הם. ללא כל יומרה.

Interpol :: Lights